אחת מהסוגיות הנפיצות והמוכרות שכל מחנך ומחנכת מכירים בנוגע לטיול השנתי או סמינריון הדרכה, היא סוגיית חלוקת החדרים ללינה. מאחר שהם מחכים ומצפים לטיול הזה כל השנה, התלמידים בדרך כלל מאוד קנאים להרכב שיאייש את החדר.

לא בא להם לריב או להתבאס בלילה הכל כך חשוב הזה מבחינתם.

השבוע שמעתי על תלמידה שאמורה לצאת לשבת סמינריון ובואו נגיד בעדינות שהיא לא כל כך מוצאת את מקומה וקשה לה למצוא חדר עם עוד תלמידות שישמחו להיות איתה. נכון, מדובר בבנות מקסימות שרובן משמשות כמדריכות וחיות על אידיאלים ונתינה ובכל זאת לא תמיד הבנות מוכנות להתפשר על אירוע חד פעמי כמו לילה בבית הארחה ביחד עם שאר החברות שלהם.

חלוקת החדרים היא אירוע

יצא לי בחודשיים האחרונים לצאת כמה פעמים לשבתות סמינריון של אולפנות וישיבות כמו גם השבת הקרובה.

כמו שכתבתי, אחזור שוב כי חשוב להדגיש זאת: מדובר בנוער מקסים. מתוק מדבש. ובכל זאת לפעמים זה נראה שהניסיון להכלה, לאכפתיות למול הסיטואציה של תלמידה שלא כולם רוצים תמיד להיות בקרבתה ויכולה לעיתים בעצמה לשדר אנטי, היא לא תמיד פשוטה.

השיחה עם האמא, הכאב, התסכול שלה, הזכירה לי את המקרה של הנערה אמונה יהודית דנינו ז"ל (שנהרגה מפגיעת משאית בדרום הר חברון) ואמרה למחנכת שלה: 'שימי אותי עם מי שצריך בחדר. אם יש מישהי שאין לה עם מי להיות – שימי אותי'".

מי שלא מכיר את עולם החינוך מבפנים. מי שלא עמד אף פעם בחייו מול כיתה. מי שלא מכיר את הדינמיקה בין התלמידים ובין התלמידות לעצמם, ייתכן ויפספס את הגדלות של המשפט הזה.

כאילו, מה בעצם יש לנו כאן? תלמידה שמגיעה ואומרת למורה שלה שהיא מוכנה להעביר את הלילה של הטיול השנתי עם איזו תלמידה שהיא תרצה. צריך גלגל? אני גלגל.

האם לחברים שלכם יש חדר?

מעבר לגדלות ולאצילות הנפש הבאמת כל כך נדירה ומיוחדת הזו, אי אפשר שלא לתהות: מדוע אמונה הגיעה למקום הנפשי הכל כך מיוחד הזה שבו היא מוכנה להקריב את החלק הכי כיפי ונוצץ בטיול השנתי שלה: הלילה עם החברות, לבכדי לא לבייש תלמידה אחרת ואילו אצל בנות אחרות… זה לא תמיד שם: לא מצד ההבנה ולא מצד הנכונות להקרבה.

וחשבתי שבסופו של דבר, לא יעזור ולמרות כל הציניות ולמרות שיש לנו רתיעה מובנת מקלישאות, עדיין איך שלא נהפוך את זה אנחנו יודעים ש'חינוך מתחיל מהבית'. חד משמעי. ומאוד פשוט. מעולם לא ביקרתי בבית של אמונה יהודית דנינו ז"ל, אבל כמחנך אני יכול להעיד שלפעמים אתה לא צריך יותר מכמה רגעים בשביל להבין ולתהות מאיזו חממה הגיע התלמיד שמולך.

כולנו עמוסים, כולנו טרודים ביומיום ובמטלות העבודה שאנחנו לוקחים איתנו לבית. ובכל זאת טוב יעשו ההורים אם רגע לפני השבת סמינריון של הילדים שלהם יעצרו רגע וישאלו אותם: "תגידו, זה שאתם מסודרים ויש לכם חדר זה אחלה. אבל מה לגבי החברים שלכם?".

רק שאלה אחת, אבל כזו שתצמיח להם כנפיים בטירוף ותעניק אור גדול מאוד לכל נערה או נער באשר הוא, שרק מחכים שמישהו יראה אותם ויאיר את הפינות האפלות של החיים שלהם.

==

אבינועם הרש, מחנך ומעביר שיחות להורים ונוער.