מינוי של השר דני דנון לשגריר ישראל באו"ם, שפורסם בסרוגים ביום שישי, פותח קרבות ירושה על שני תפקידו, הראשון הוא תפקיד השר והשני הוא יו"ר מרכז הליכוד.

עם פרישתו הצפויה של דנון מהכנסת תכנס מקום 31 בליכוד – שירן השכל – לכנסת, וגם מקום 32 אמיר אוחנה ייכנס לכנסת עם כניסתו לתוקף של החוק הנורבגי והתפטרות של אחד השרים. אוחנה הוא ראש התא 'הגאה' בליכוד והבוקר ילד לו אם פונדקאית בארה"ב תאומים. נזכיר כי במקום ה-33 בליכוד נמצא יהודה גליק שייכנס לכנסת במקרה של פרישת ח"כ נוסף מהרשימה.

בממשלה, יגיע תורם של המאוכזבים לקבל פיצוי, בעיקר אלו שנשארו ח"כים בשל הגבלת מספר השרים. הראשון ברשימה הוא בני בגין שמונה לשר ללא תיק ופרש עם צירופו של גלעד ארדן לממשלה. אחריו בתור נמצא צחי הנגבי שלוטש עיניים לתפקיד שר והסתפק בינתיים ביו"ר ועדת החוץ והבטחון וראשות הקואליציה. עם זאת ייתכן ושניהם ימשיכו להתאכזב, משום שהעתירה נגד מינויו של ליצמן לסגן שר ולא לשר, עדיין עומדת. אם יחליט בג"צ כי ליצמן חייב להיות שר – אז הוא ישודרג (אם יסכים) לשר ובגין והנגבי יחכו לתורם.

הקרב האמיתי של הירושה נמצא דווקא בזירה המפלגתית וראשות מרכז הליכוד – שקובעת את סדר היום של המפלגה ולפעמים מצליחה אפילו לכופף את היו"ר נתניהו. על התפקיד מתמודדים נכון להבוקר צחי הנגבי, מירי רגב וגם דוד אמסלם.

לצחי הנגבי יש נקודה שחורה בליכוד והוא עריקתו לקדימה, מולו רגב נחשבת לאישה חזקה במרכז הליכוד ודוד אמסלם הוא האיש החזק בסניף ירושלים וכמעט הכניע את נתניהו בבחירות במרכז הליכוד על שיטת הפריימריז.

על התמודדתו אמר אמסלם: "במשך 30 שנים אני פעיל כחבר מרכז הליכוד ברצף. מכיר מקרוב את המרכז ואת חשיבותו האסטרטגית להצלחת התנועה. חברי המרכז הם הדרג המקשר בין ההנהגה המנותקת לשטח ואם לגוף הזה לא תחזור ההשפעה, המפלגה תמחק ותהפוך לדיקטטורה כמו מפלגות רבות בכנסת.

במשך כל שנות חברותי בליכוד, הוכחתי לויאליות לחברים ולדרך. צמחתי מהשטח ואני מאמין גדול במרכז ותרומתו להצלחת התנועה. נאמנותי למפלגה ולחבריה אינה מוטלת בספק וזו גם הערבות שלי לכך שהמרכז בראשותי ייצג רק את החברים, את חוקת הליכוד וערכיה. ההתמודדות שלי לתפקיד תחזיר למרכז את החיוניות ואין לי ספק שאצליח לרתום את מרבית החברים למשימה ובע"ה גם לנצח".