ידוע שתקשורת בין אנשים חשובה, ועל אחת כמה וכמה בין הורים וילדים. כאשר היא לא קיימת בצורה טובה, דברים בדרך כלל משתבשים. כל דבר שיכול לעורר אותנו לחשוב ולשפר את התקשורת שלנו עם הסובבים אותנו הוא דבר מבורך. כזה הוא גם הספר 'דלת אמות' מאת יערה ענבר.

ענבר פורסת בפנינו את סיפורו של אלישע יידוב, מרצה באוניברסיטה העברית, שחייו מוקדשים לאקדמיה, למחקר ולימוד, ופחות למשפחתו. זה מה שכנראה הוביל לגירושים ולזמן מחולק עם בנו היחיד, נחם.

בתחילת הספר, בהרצאה הראשונה שיידוב מעביר לתלמידי קורס המבוא, מתרחשת תקרית מינורית עם אחת הסטודנטיות. משום מה, המחשבה על התקרית הזו מלווה את יידוב גם לאחר תום השיעור, וגם לאחר שאותה סטודנטית לא מופיעה בהרצאה הבאה שלו בקורס. מכאן, האירועים מתחילים להתגלגל בצורה לא צפויה, ויותר ויותר דמויות נכנסות לעלילה ומשפיעות עליה.

כמו למשל, הבן נחם, שבדרך כלל שותק ומכונס בעצמו, ושום דבר לא מעניין אותו מלבד המצלמה שלו וחוג הצילום, נפתח קצת יותר ומתעניין והופך לפעיל. לילך, גרושתו של יידוב, הופכת להיות נוכחת יותר בחייו. נאוה, בעלת מסעדה סתמית עם כתם לידה גדול ובולט על פניה, ורמי, החבר שלה, הופכים להיות חברותא של יידוב.

כל הדמויות הללו ונוספות משקפות ליידוב מציאות שהוא לא ראה עד היום, גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. הדברים שהוא רואה גורמים לו להרהורים ומחשבות על מהלך חייו ועל הבחירות שעשה. העלילה מתפתחת ומתקדמת עד שהיא מגיעה לנקודת שיא, שאותה לא אשתף כדי להימנע מספוילר, ובאותה נקודה יידוב עובר שינוי משמעותי ביותר.

ענבר כותבת בצורה בהירה וזורמת. ניכר שהיא מכירה את עולמן של הדמויות המרכזיות ולכן היא מצליחה לתאר ולהציג אותן עם הרבה עומק וצבע, כך שהקורא ממש נכנס אל עולם האקדמיה, משפחת יידוב והעיר ירושלים בצורה מלאה וחלקה. הספר מרגיש קליל, אבל הוא טומן בחובו עומק של מחשבות ורעיונות שמעוררים את הקורא להרהורים משלו בעקבות אלישע יידוב. כדאי מאוד לקרוא את הספר ובסיומו לחשוב עוד קצת מה הוא מעורר אצלכם.

דלת אמות, יערה ענבר, 245 עמ', הוצאת 'ידיעות ספרים'.