האדם מונע יותר מרגש מאשר משכל. ניקח את זה כעובדה נתונה, וזה יותר מובן בענייני אהבה.

"בא לי" יותר חזק משכל קר ונכון… המשוואה אולי יכולה להיות נכונה אבל כל עוד הלב והרגש לא שם… המשוואה לא תהיה תקפה.

אני אסביר למה הכוונה.

שתי סיטואציות מונחות לפנינו-סיטואציות חיים.

סיטואציה א':

שני אנשים זרים- איש, אישה ואיש קשר משותף.

כן, הוא מכיר את שניהם והם אפילו נראים לו מתאימים בצורה מדהימה- ממש כאילו הופרדו 40 יום קודם הלידה.

אבל נצורה כאן בעיה, ההלחמה.

איש מצד אחד והאישה מצד אחד ומישהו מנסה לתפור את שניהם באמצע.

מלאכותי, לא טבעי… שכלי.

 

 סיטואציה ב':

שני אנשים זרים- איש, אישה ופגישה מהחיים.

בצורה הכי פשוטה,  טבעית… הוא ניגש, מתיישב לידה ושואל- "היי, אפשר להכיר?"

אולי זה בנאלי, אבל יש פה משהו מיוחד… הטבעיות וזרימת החיים.

שאישיות אחרת נכנסת לחייך לא בהלחמה אלא בהתמזגות עדינה ונעימה.

זה יוצר ריגוש והנאה, והכי חשוב- רצון לעוד… רצון לחיבור ואהבה.

 

יש משהו יפה בסיטואציה השניה, היא נותנת משהו שאי אפשר לקנות וקשה מאוד לייצר… ריגוש והנאה- משהו שטורף את כל הקלפים… ונותן לך כרטיס כניסה לעולם האהבה.

נכון, אי אפשר לחיות מריגושים, וזה גם לא נכון… כי אולי אתם מתרגשים אבל יש מצב שהקשר הוא לא נכון… הנתונים לא מתאימים, העולמות של שניכם סותרים.

אבל, טבעיות החיים, ההתמזגות העדינה נותן לך תחושה נעימה… תחושה שחיבור לא נעשה בכפייה, אלא מרצון… זה נותן קפיצת מדרגה.

אז מה עושים? הרי כולנו נמצאים בקשרים מלאכותיים… דווקא עלה רעיון וזה נשמע ממש נחמד אבל צריך ממש זרימה.

בפגישה הראשונה – קצת פחות שכל, ויותר ריגוש והנאה… הרי כבר שמעתם את הנתונים היבשים של כל אחד והחלטתם שזה מתחבר לעולמכם… אז כדי לכפות על מלאכותיות וליצור ריגוש- הפעם הראשונה אמורה להיות שמחה. נקודה.

בלי ראש כבד, ושאלות חופרות… רק שמחה. כמו שהתחברנו לחברינו הטובים- לא היה ישר שיחות נפש וארכיאולוגיה, אלא בהתחלה היה הנאה- לבנים- משחק כדורגל משותף,  לבנות- בובות ברבי…

אז פה צריך קצת ראש יצירתי- ליצור הנאה שקשורה לשני המינים- אממ, לדוג'- באולינג,  סנוקר, טיול אפונים על הים או אפילו סתם איזה הצגה.

הכל כדי ליצור התמזגות עדינה, נעימה… שיהיה רצון לעוד, לא בכפייה… כי הרגש הרבה יותר חזק מהשכל. בהצלחה.