בלניות צדיקות בשליחות אסתר המלכה / תגובה לרב דרור אריה
התקנות שהוציא המשרד לשירותי דת ודאי נכתבו בעצה אחת עם הרבנים הראשיים ולא פוגעות כהוא זה בהלכה הסדורה. התקנות באות להגן הן על הטובלות מפני הפגיעה בצנעתן ופרטיותן. אך לא פחות מכך על הבלניות העומדות חשופות ללא מגן בפני סכנת תביעה ממשית
תגובה למאמרו של הרב דרור אריה: בלניות צדיקות, סרבו פקודה! אל תאפשרו טבילת רווקות
מפליא שמאמר זה נכתב בדיוק בזמן הראוי לו. פורים – חג המסכות.
מאמר זה מתעטף באצטלה (גם: גלימה) מתחסדת בשם ההלכה בכלל וצדיקותה של אסתר המלכה בפרט. מה שמסתתר מאחורי ציוויו לבלניות "סרבו פקודה!" אחוז בתפיסה שמוצאה בהדרת נשים בכלל ובלניות בפרט וסיומה בחורבן האומה.
אי דיוקים הלכתיים בצד קריאת תגר על כל אושיות החברה היהודית המתוקנת היו נחלת סבלן של נשים במשך דורות רבים. בדורות אחרונים זכו נשים בכלל ובלניות בפרט, ליחס פוגעני מהממסד הרבני ומהממונים עליהן. יחס זה עומד להגיע אל קיצו. לא עוד.
לעיתים נדמה לנו כי פער דורות הוא ראית העבר – כשעור היסטוריה ותרבות לא רלוונטיים שימיהם חלפו. כותבי ההלכה לכאורה נתפסים כאנשים בעלי ראיה מצומצמת בעוד אנחנו נאורים ומתקדמים.
אלא שהיחס ההלכתי לו זוכות נשים בנות ימינו אינו מתקרב לשולי גלימתם של נושאי כתרי ההלכה והדת בימים עברו.
ההלכה שמה בראש מעייניה את כבוד האשה. היא סומכת על שיקול דעתה בכל ענייני הכשרות ובפרט בענייני טהרת המשפחה. "נאמנת אשה לומר…" ( נדה, סו, עא).
נקודת המוצא הרווחת בת ימינו, לפיה נשים אינן יודעות הלכה וצריכות משגיחות הלכתיות לא מופיעה בשום מקור הלכתי.
האמירה כי "מגודל הרגשת האחריות המוטלת על כתפה, שיכחת פרט קטן עלולה לפסול את כשרות הטבילה" כמוה כאמירה כי על הרב מוטלת אחריות על כל פשעי אנשי קהילתו.
שיכחת פרט קטן בכל הלכה באשר היא, גם כן פוסלת את כשרות המצווה ובכל זאת העמידו את עצמם הרבנים להורות, להדריך, לחנך, ללמד ואף להזהיר. אך לא לשאול, לחטט, לפשפש ולבדוק בסמוך לקיום המצווה.
מעולם לא ראיתי רב שעומד בפתח בית הכנסת ובודק 'ציציותיהם' של המתפללים האם כשרים הם לברכה ולתפילה.
אמירה זו אינה מעוגנת בהלכה. האחריות על הטבילה היא של האשה ועליה בלבד. תפקיד הבלנית אינו להיות שוטרת, אלא ללוות את הטובלת לפי בקשתה . הטלת כובד אחריות הטבילה על הבלניות היא עוד נדבך בהשארתן סקטור מוחלש, חסר דעת וסמכות כלשהי הנצרך לדווח ולשאול את הסמכות הרבנית באופן שוטף.
כותב המאמר יוצא מתוך נקודת ההנחה כי "המקווה נועד למטרה ברורה אחת ויחידה והיא טהרת המשפחה". " כדי שיטהרו לבעליהן ויקימו דור ישרים" גם כן לא מדויק .
מבני הציבור שכותרתם 'מבני דת' אינם באים לשרת רק מגזר אחד הנוהג בקו הלכתי מצומצם. הרב מתעלם מרוחבה של מצווה נפלאה זו ומצמצם אותה ל'שקית תה'.
מובא בראשונים (גמרא, מס' ברכות כו, א) חשיבות הטבילה כעומדת בפני עצמה לטהרת האשה ולא בהקשר ישיר להיתר ליחסי אישות. נשים, אף נדות היו טובלות, בתנאים מסוימים, לדוגמה לפני תפילת שמונה עשרה. נשים היו טובלות בערב יום הכיפורים ועד היום קיים המנהג בקרב נשות יהדות הונגריה (החרדיות דווקא). כמו כן קיים מנהגן של נשים מהעדה המרוקאית שנוהגות לטבול בתום ימי אבלות ושל הנשים התימניות הטובלות בערב פסח. ועוד יש הטובלות לשם עלייתן להר הבית או להתחדשות רוחנית כפי שנוהגים גם הגברים.
המקווה אינו "מקום דתי קדוש". הוא לא מופיע כמקודש בשום עגינה הלכתית. אדרבה, יש דיון באחרונים האם מותר לברך במקווה עצמו כיון שנחשב כבית מרחץ ויש שאסרו (תורת הטהרה).
התקנות שהוציא המשרד לשירותי דת ודאי נכתבו בעצה אחת עם הרבנים הראשיים ולא פוגעות כהוא זה בהלכה הסדורה. התקנות באות להגן הן על הטובלות מפני הפגיעה בצנעתן ופרטיותן. אך לא פחות מכך על הבלניות העומדות חשופות ללא מגן בפני סכנת תביעה ממשית מצד נפגעות הממסד הרבני מחד ותביעת נשים למימוש זכויותיהן מאידך. היא מגינה עליהן מפני שרלטנות ושרירותיות הלכתית השולטת לא אחת במקוואות.
הן באו למנוע התעמרות בבלניות ושימתן במקום בלתי אפשרי של ניגוד אינטרסים.
היא צעד ראשון באמירה שיש מי ש'סופר' סקטור מופלה מושפל וחלוש זה שבתנאי השכר הבסיסיים שלו אפילו לא סופר את שכר המינימום.
הן באו לזקק מצווה נפלאה זו ולאפשר לה להתקיים באופן לה ראוי שתתקיים. בקדושה ובטהרה. נקיה מהשפעות זרות של שרלטנות, כח, מציצנות, ופגיעה בכבוד האשה וחירותה.
במשך שנות דור הרחיקו בלניות בשם רבניהן אלפי נשים מהמקוואות. נשים שלא הדרו מספיק בכל החומרות ההלכתיות. כמה דורות של נשים חוו חוויות משפילות בטבילתן ככלות וכנשים ולא שבו עוד לטבול. כמה בתי טהרה נמנעו בשל כך?! כמה אלפי בני נידה נולדו בשם כך ?!
אלפי נשים רווקות אשר אינן מורגלות תדיר במצוות שלכאורה מתהדר בהם מי שמכנה עצמו 'שומר תורה ומצוות' חיות כיום עם בני זוג קבוע והנה ניצת הם זיק של רצון לטהרה וקדושה. זרע קטן שנטע בנפשן. הן מבקשות לבוא בשערי הטהרה. הן מבקשות להרות בטהרה, להמשיך לשמור על טהרת המשפחה לאחר נישואיהן.
אותן נשים שאמותיהן והן נזרקו בהשפלה ממקוואות לאורך עשרות שנים. אותן נשים יקרות שפעמים מוצאות עצמן מוסרות נפשן על מצוות הטהרה. אותן נשים שהרב לוי יצחק מברדיצ'ב זצ"ל היה מעמיד על אחד משלושת העמודים שעליהם מתקיים העולם. אחד המעיינות המתפרצים בדרך לגאולה. העוד נשלחן כלעומת שבאו?! זכות וחובה עלינו לתקן עוול לאומי זה.
מכיוון שניקרתה בפנינו הזדמנות לדון "בנושא צנוע זה" הגיע העת להעלות לדיון הלכתי אמיתי סוגיה חשובה זו.
עד מתי נשלח את אחינו לעבור על 'כרת' תמידי בשם " הלעיטהו לרשע וימות" ?! את אחינו המבקשים פני א-ל נבקש! שכן " מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו".
אסתר המלכה היא זו המייצגת את התובנה כי רק אם נשכיל לצאת מהבועה האישית שלנו ולהפסיק לראות רק את המגזר המצומצם שלנו, תבוא גאולה. אסתר המלכה לא פונה למועצת רבני הדור שיתפללו עליה . היא מורה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי" ( אסתר ד). לו הקשיבה אסתר לרבנים לא "היתה עומדת מחיקו של אחשוורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי "( גמרא, מגילה א, יג, ע"ב) אבל זה בדיוק מה שנזקק לו אותו הדור. זו היתה השליחות אשר "לעת כזאת הגיעה למלכות". בוודאי שלמסור בת ישראל כשרה וטהורה למלך גוי אינה אמירה הלכתית גרידא. אך זוהי בדיוק הנקודה שעליה חרב בית המקדש השני: "אנשי בית שני היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. מפני שנאת חנם שבלבבם )הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, העמק דבר,פתיחה לספר בראשית).
זו אותה הנקודה שעלינו לעמול ולתקנה בדרך לגאולה.
"בלניות צדיקות, מוסרות נפש לילה לילה למען טהרת האומה, המשיכו לעשות מלאכתכן נאמנה. המקווה" בא להכשיר, לטהר ולקדש את כלל האומה לקראת הגאולה. "בלניות! מי יודע אם לעת כזאת נבחרתן לתפקיד קדוש כזה, אנא , אל תחרישו!"
(נחמה שולמן היא יועצת הלכה. מומחית לטהרה נשית ומקוואות. עורכת אתר 'מקוה. נט' יוזמת מקוה פקיעין בת"א)
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו