אנו חוגגים כעת את חנוכה תשפ"ה ונראה שלא הפנמנו עדיין את גודל השעה שאנו חיים בתוכה. זוהי תופעה שחוזרת על עצמה בהיסטוריה: חז"ל מדייקים שגם החשמונאים, לאחר כיבוש בית המקדש ונס פח השמן, לא ציינו זאת כיום חג באופן מיידי אלא רק "לשנה אחרת קבעום לימים טובים".

רבים טועים לחשוב שמכיוון שנס פח השמן היה שמונה ימים, הרי גם המלחמה הייתה קלילה והתחוללה בימים ספורים. למעשה, מלחמות המכבים ביוונים נמשכו כעשרים ושש שנה של קרבות עקובים מדם, שהיו בהם עליות וירידות וקורבנות אדירים. מבין חמשת בני מתתיהו, רק האחרון, שמעון, זכה לראות בניצחון המוחלט ובסילוק היוונים. כיום, בפרספקטיבה של אלפיים שנה אנו רואים את המהלך שבו החזיר עם ישראל לעצמו את עצמאותו כנגד כל הסיכויים.

עוד כאלפיים שנה יספרו על המלחמה שהתרחשה בזמן מלכות ישראל השלישית מול הפרסים, הפלשתים אשר בעזה, בשומרון, בלבנון ובתימן. כיצד בתהליך ארוך של שנה וחצי הצליחו המכבים המודרניים לשבור את טבעת החנק – למוטט את ציר הרשע ולהגיע עד פאתי דמשק. אם הייתה כיום סנהדרין אולי היה צריך לתקן לדורות מנהג שיזכיר את הנס בכל שנה ושנה – פיצוץ של שמונה ביפרים או משהו כזה.

לעת עתה נשמח בחג החנוכה תשפ"ה. בימים ההם בזמן הזה.