51 שנה למלחמת יום כיפור, והטקסט שמשחרר היום ארכיון צה"ל במשרד הביטחון כאילו נאמרו היום.

כשלושה שבועות לאחר תום הקרבות בסיני וברמת הגולן, נערך דיון קבינט מיוחד לראש הממשלה, שר הביטחון וחברי פורום מטכ"ל. בדיון העלו האלופים טענות על התמשכות המלחמה והחזקת מאות אלפי חיילי מילואים, על המו"מ המדיני שעלול לחבל בהישגים הצבאיים, על היחס בין העורף שחזר לשגרה לבין הלוחמים בחזית וגם סוגית השבויים עלתה בדיון.

בסקירה שלה לאלופים, ציינה גולדה מאיר כי אסור שמדינת ישראל תיתפס כחלשה: "הרבה דברים יסלחו לנו, דבר אחד לא – זה חולשה. ברגע שאנחנו נהיה רשומים כחלשים – זה נגמר. זה חטא שלא ייסלח. הלוא שומעים בפנטגון וכל מיני מקומות.. הרי זה צהל! זה לא סתם צבא".

גולדה עם השרים אלון ודיין, והרמטכ"ל בר-לב (צילום: ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון)

על גבורת הלוחמים בשדה הקרב שהצילה את המדינה היא אמרה: "מה בארץ, מה העם? אמרתי: זה עם עצוב. אחרי מלחמה אצלנו כל חלל זה לא רק עניין של עצבות למשפחה הקרובה, זה עם עצוב אבל עם נכון ויודע מה לפניו. הלוואי ויכולנו להגיד שזו המלחמה האחרונה, וכן אני רואה את העם שלנו למרות מה שהתרחש פה. ביסודו של דבר זה עם עצוב, עם גדול, עם חזק, אמנם קטן אבל חזק". ובהמשך: "עם שעומד במלחמה, אז הוא צריך לנהוג כפי שנוהג עם שנמצא במלחמה, ולא מוכן להרים ידיים".

העם צריך לדעת – זה לא עניין של ימים

חודש וחצי לאחר תחילת המלחמה, ועדיין צה"ל לא שחרר את המילואים שגייס בחירום באותו יום הכיפורים. כ-200,000 חיילים גויסו והיה חשש גם להתפרקות המשק וגם לשחיקה של הלוחמים שהתחילו להיתקל בתנאי מזג אוויר קשה בעיקר בחרמון.

"אני לא מקבלת את הפורמולה שאנו חיים, במצב לפני המלחמה, של לא שלום ולא מלחמה. כל זמן שאין שלום – יש מלחמה. ומלחמה יכולה להתבטא בכל רגע. לא פעם אמרתי באסיפות שזה יכול להיות כעבור שעה".

על תקופת המילואים הארוכה: "אני לא חושבת שאנו יכולים לבוא לחיילים, להגיד להם חודש, חודשיים, 6 חודשים, שנה. אני יודעת שיש בעלי משפחה, יש עצמאיים. יש סטודנטים שבצדק רוצים לחזור לאוניברסיטאות… אין ברירה. אני יודעת מה פרוש הדבר אותו המספר הגדול של אנשים שעכשיו בחזית. והחיים בארץ לא יוכלו להמשך… אבל אי אפשר גם מלחמה וגם חיים רגילים וגם עמידה, וכל זה מוכרח באיזה שהוא מקום להצטרף יחד. והעם צריך לדעת, זו תפקידה של הממשלה. להגיד לעם דברים ברורים. אנו צריכים לראות את עצמנו מגויסים לזמן, איני יודעת כמה. אבל זה לא עניין של ימים".

אלוף בנימין תלם (מפקד חיל הים) העיר: "אני מסתובב בתל אביב די הרבה, זה שאחרי זמן כל כך קצר אחרי המלחמה… יש פה הרגשה שהכל נגמר והחיים פחות או יותר חוזרים למסלולם אף על פי שאנחנו מחזיקים בקווים קרוב ל-200 אלף חיילים."

הם מנצלים את השבויים

בסופו של דבר, רק לאחר שלושה חודשים התחיל צה"ל לשחרר חיילי מילואים והשגרה חזרה רק לאחר חצי שנה.

גם סוגיית השבויים עלתה בשיחה, כשמאות מהם נפלו בידי המצרים ובידי הסורים. חלק מהם חזרו רק לאחר יותר משנה. על הרגישות של ישראל כלפי השבויים העידה גולדה: "אמר לי אחד משניים שבאו מדמשק, כאשר הם נסעו לשם ואיתם מזכ"ל של האו"ם, גם כן לנהל משא ומתן עם הסורים על עניין שבויים. אז כאשר הם חזרו, אומר לי אחד: 'אל תצטטי אותי, אבל יודעים שהאנשים האלה בשבילכם הם ציפור הנפש. והם מנצלים את זה', אז מה, אז אנחנו נפסיק לדאוג לאנשים?!"

צילום: ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון

דדו: במלחמה הזאת גדל דור של מפקדים צעירים

הרמטכ"ל  דוד אלעזר אמר: "אינני מזלזל באבדות, כי אבדות הן מחיר כבד מאוד לעם ישראל בכל מספר, ואובדן פיקוד כפי שאיבדנו במלחמה הזאת הוא פגיעה גדולה בכוחו של צה"ל. ואני מעז לומר שצה"ל יעמוד במלוא כוחו. צה"ל עומד כבר בכוח דומה למה שהיה לו, והוא יעמוד במלוא כוחו בסדר גודל של חודשים. זה לא בדיוק אותו דבר. זה לא אותם מפקדים, כי מפקדים שנפלו-הם נפלו, אבל במלחמה הזאת גדל דור של מפקדים צעירים".

לאחר מכן העריך הרמטכ"ל כי יקח לצה"ל שנה כדי לשקם את כוחו, גם בכלים (טנקים ומטוסים) וגם בהכשרת כוח אדם שיחליף את החיילים שנפגעו.

נעשה ויתור – ונקריב את העתיד

מפקד פיקוד הדרום, אלוף שמואל ("גורדיש") גונן הזהיר מפני ויתורים מדיניים שיבטלו את ההשגים הצבאיים: "אני רוצה לומר: אני חושב שדור, החולשה הגדולה ביותר שהוא יכול לגלות, זה כשהוא מנסה לפתור בעיות לאומיות בקנה מידה כזה לטובת דור אחד ולטובת זה מקריב את הדורות הבאים. אם אנחנו נעשה צעדים של ויתור, שלדעתי אין הכרח, וכאן אני מזדהה עם אריק, נעשה צעדים של ויתור להקל עלינו את הלחץ, אפילו לכמה שנים, ונקריב את העתיד – אנחנו נגלה חולשה, שאחרי כך לא נוכל לתקן את הדבר."