ארבעת היהודים שנטבחו בדם קר בפיגוע בפריס הובאו למנוחות ואלפי ישראלים ליוו אותם בדרך האחרונה.

אני לא הכרתי את פרנסואה מישל סעדה, פיליפ ברהם, יואב חטב ויוהן כהן הי"ד. לא הכרתי אותם באופן אישי, אבל כמו רבים אחרים מעם ישראל הגעתי היום להלווייתם בהר המנוחות בירושלים.

אמנם לא הכרתי אותם אבל היה לי מספיק חשוב להיות נוכח בהלוויה יחד עם משפחותיהם. היה לי חשוב לחבק את המכרים שלהם ולומר להם שהם לא לבד. היה לי חשוב, לי ולעוד אלפי ישראלים יהודים נוספים שעזבו את עיסוקיהם היום יומיים והגיעו לתת כבוד אחרון.

ממש כמו שהיינו עם משפחות החטופים, כפי שהיינו כולנו לפני מספר חודשים בהלווייתו של שון החייל הבודד ושאר החללים ממבצע צוק איתן. כאלה אנחנו, יודעים לחבק ולחזק את אחינו היהודים, גם אם אנחנו לא מכירים אותם אישית, גם אם אף פעם לא ישבנו לבירה או קפה. כאלה אנחנו, הכאב שלהם הוא הכאב שלנו, הזהות שלהם היא הזהות שלנו.

הנוכחות של רבבות ישראלים מבהירה לאחינו היהודים מהתפוצות שמחכים להם בבית, במדינת ישראל.

ברוח הבחירות הקרבות, בשבועות האחרונים רואים מכל עבר קמפיינים מתריסים ויריבויות פוליטיות בין פוליטיקאים ומפלגות, ולמעשה הבחירה שלנו להגיע ללוויה של ארבעת הנרצחים מוכיחה שכולנו שייכים למפלגה אחת: מפלגת עם ישראל, העם היהודי. ואני, על כל המשמעויות והחסרונות גאה להיות שייך למפלגה הזאת.

רגעי משבר הינם ללא ספק הרגעים שמחברים ומאחדים אותנו ביותר, אך על אף כל זאת, דומה שכדאי לשים לב היכן, מתי וכיצד ניתן לסייע גם באופן שוטף ולא רק בעתות משבר ואבל. ויותר מכך, אני סבור שזהו הערך שצריך להיות בראש סדר העדיפויות שלנו כעם ואומה, העזרה לזולת היא מעלה חשובה כדאי שכולנו נאמץ כדרך חיים.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'לאורו נלך'