בעוד שברחבי העולם מציינים היום (ראשון) את יום האישה הבינלאומי בשלל טקסים והצהרות, בעולם הערבי יש מי שבוחר להזכיר שהדרך לשוויון עוד ארוכה מאוד. העיתון המצרי הממסדי "אל-יום א-סאבע" (اليوم السابع) פרסם מחדש קריקטורה טעונה המציגה בציניות את יחסי הכוחות בחברה המצרית.
מי שהציפה את הקריקטורה והמסר שמאחוריה היא המזרחנית והמרצה עידית בר ("הערבית שבין השורות"), המנגישה באופן קבוע תכנים מהעולם הערבי לציבור הישראלי. בר הצביעה על הניגוד החריף שמוצג באיור, הממחיש כיצד הממסד הערבי חוגג את היום הזה כלפי חוץ, אך משמר מבנה חברתי נוקשה כלפי פנים.
פער של 364 ימים
במרכז הקריקטורה נראה גבר משופם האוחז בערימה עבה של דפי לוח שנה – סמל לשליטה המוחלטת שלו בשגרה, בזמן ובסמכות לאורך כל ימות השנה. בידו השנייה הוא מגיש לאישה, הלבושה בחיג'אב מסורתי, דף בודד ועליו התאריך "8 במרץ".
הכותרת "יום האישה הבינלאומי" מתנוססת מעל, אך הטקסט המלווה את האיור חותך את החגיגיות: "אנתי יום ואנא סנה" (את יום ואני שנה), אומר הגבר לאישה המופתעת או הנבוכה.
ביקורת מבית
הבחירה של כלי תקשורת מרכזי במצרים להציף את האיור דווקא היום, נועדה להעביר ביקורת חברתית חריפה. המסר המרכזי הוא שההכרה בנשים היא לעיתים קרובות מהשפה ולחוץ בלבד – "עצם" שנזרקת פעם בשנה בדמות יום חגיגי, בעוד שביתר 364 הימים הכוח, הסמכות וקבלת ההחלטות נותרים בידיים גבריות.
האישה באיור מייצגת את המציאות החברתית שבה נשים רבות מוצאות את עצמן: חיות תחת תכתיבים גבריים, כאשר יום אחד של הוקרה אינו מצליח לכסות על חוסר השוויון המובנה לאורך כל השנה.
בין מסורת למודרנה
הדיון סביב הקריקטורה מצית מחדש את השיח על מעמד האישה במצרים ובמדינות ערב. מצד אחד, ישנו ניסיון להפגין מודרניות ואימוץ ערכים מערביים של יום האישה, אך מצד שני, המבנה החברתי נותר שמרני והיררכי.
הקריקטורה הזו, כפי שהדגישה בר, היא תזכורת לכך שגם ביום חגיגי שכזה, במדינות רבות השכנות לנו, המאבק על מקומה של האישה בחברה רחוק מלהסתיים בפוסט חגיגי או בפרח.
תגובות