מה שהתרחש אמש בין כותלי הכנסת איננו עוד אירוע פרלמנטרי שגרתי אלא רגע של אמת המניח מראה כואבת מול פניו של המחנה הלאומי ומצביע על פער בלתי נסבל בין הצהרות אידיאולוגיות לבין פרקטיקה פוליטית קלוקלת.
חברי כנסת ממפלגת הליכוד בחרו להפנות עורף לציבור הצרכנים ולהצביע נגד הרחבת הפטור ממע"מ על קניות מחו"ל עד לסכום של מאה וחמישים דולר. במעשה זה הם לא רק פוגעים בכיסו של האזרח אלא מבצעים מעשה של הונאה אידיאולוגית עמוקה.
הליכוד אשר חרט על דגלו את ערכי השוק החופשי ואת מורשת ז'בוטינסקי של חירות כלכלית - מתגלה ברגעי המבחן כגרסה מודרנית ומשונה של מפא"י ההיסטורית, אשר מעדיפה את טובתם של המקורבים ובעלי ההון על פני התחרות והורדת יוקר המחיה.
מדובר במציאות שבה המילים ימין כלכלי הופכות לריקות מתוכן בשעה שהידיים מורמות בעד מדיניות של סגירות והגנה על מונופולים מקומיים במסווה של דאגה לתעסוקה. העיוות הזה זועק לשמיים במיוחד לאור העובדה שיוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי והקניות המקוונות הפכו עבור משפחות רבות לצינור החמצן היחיד המאפשר להן לרכוש מוצרי יסוד ביגוד והנעלה במחירים שפויים.
הבחירה לשמר את רף שבעים וחמישה הדולרים המיושן והמצומצם, היא למעשה הטלת מס נוסף על המעמד הבינוני והנמוך והיא נובעת מלחצים כבדים של קבוצות אינטרס המפעילות את השפעתן בתוך מנגנוני המפלגה.
קשה להתעלם מהתחושה המרה שחלק מנבחרי הציבור שלנו שבויים בידיהם של קבלני קולות ומתפקדים המקושרים בטבורם לראשי הרשתות הגדולות, ולטייקונים שרואים בכל פתיחה של השוק לתחרות איום קיומי על רווחיהם העצומים. במקום שהממשלה תעודד את היעילות ואת השקיפות היא בוחרת להנציח מבנה שוק ריכוזי שבו הצרכן הישראלי הוא קהל שבוי שאין לו לאן לברוח.
האבסורד מקבל משנה תוקף כאשר בוחנים את פועלו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אשר למרות הביקורת הפוליטית המוטחת בו מכל עבר, מצליח להוביל קו עקבי של פתיחת השוק והסרת חסמים. מהלכים כמו רפורמת החלב שנועדה להוריד את מחירי מוצרי היסוד דרך פתיחת הייבוא והניסיון העיקש שלו להגדיל את הפטור על קניות באינטרנט מוכיחים שיש מי שמבין שהפתרון ליוקר המחיה עובר דרך חירות ולא דרך חניקה.
אך כפי שראינו אתמול המאמצים הללו נתקלים בחומה בצורה של אינטרסים זרים בתוך בלוק הימין עצמו מצד דמויות שמעדיפות שיקולי פריימריז קרים על פני טובת המדינה. אותם חדלי אישים כפי שהם מצטיירים בעיני הציבור החרד לעתידו הכלכלי מפקירים את הזירה ומובילים למעשה כלכלת שמאל פרוטקציוניסטית תחת מעטפת של הצהרות לאומיות.
הציבור הימני בישראל אינו יכול עוד להרשות לעצמו להיות אדיש למתרחש בתוך הקואליציה שהוא עצמו הקים. המחנה הלאומי חייב לדרוש דין וחשבון מנציגיו ולהבהיר להם שהתמיכה בהם אינה צק פתוח המאפשר להם לרמוס את עקרונות השוק החופשי. הכוח נמצא בסופו של דבר בידי הבוחר ובבוא העת כאשר יפתחו הקלפיות בפריימריז או בבחירות הכלליות כל אזרח שמרגיש את הנטל הכלכלי על כתפיו חייב לזכור מי עמד לצדו ומי בחר לשרת את אדוני ההון.
בנוסף לכך, ואולי חשוב מאוד להדגיש, כי בכל שנות כהונותיה של הממשלה הנוכחית, היא נתקלה בקשיים רבים מול הייעוץ המשפטי ובג"ץ, והרבה מן המהלכים הימניים שהיא רצתה לקדם, בג"ץ סיכל - אך כאן, מהלך שרוב העם תומך בו וכזה שבג"ץ ככל הנראה לא היה ממהר לבטל - חברי כנסת חסרי אישים וכאלו שרואים רק את עצמם, דאגו לבטלו.
אי אפשר לדבר בשם העם ובשם הימין בזמן שמצביעים נגד האינטרס הבסיסי ביותר של כל משפחה בישראל והגיעה העת שהפוליטיקאים יבינו שלמעשים שלהם יש מחיר פוליטי כבד מנשוא ושהציבור לא יסלח על הפקרת המערכה הכלכלית החשובה ביותר של העשור האחרון.
תגובות