המתקפה החזיתית של יאיר לפיד נגד נפתלי בנט בכנס הבחירות האחרון סימנה את סופו הרשמי של אחד הפרקים המרתקים והאמיצים ביותר בפוליטיקה הישראלית. מי שהיו "האחים" בברית המפורסמת של 2013 ושותפי הגורל ב"ממשלת השינוי", הפכו ליריבים מרים בקרב על לבם של המצביעים.
צריך לזכור עד כמה הברית הזו הייתה חריגה בנוף הישראלי. זה לא היה רק חיבור פוליטי, אלא צעד של אומץ אישי משני הצדדים. נפתלי בנט, המנהיג הסרוג שצמח בלב המגזר הדתי-לאומי, העז ללכת נגד הבייס שלו ולחבור ללפיד. מנגד, לפיד החילוני והליברלי עשה מעשה חסר תקדים והסכים להמליך את בנט לראשות הממשלה, למרות שהחזיק בשישה מנדטים בלבד.
לפיד לא תוקף כעת את בנט רק בגלל משקעי עבר; בבסיס המהלך עומד חשש אסטרטגי עמוק. הוא מזהה שבנט מנסה למצב את עצמו שוב כגורם המכריע שיכול לנוע בין הגושים, ועבורו מדובר בסיכון פוליטי בלתי קביל. כדי למנוע נדידה של מצביעי מרכז, לפיד פועל לצבוע את שותפו לשעבר בצבעים של חוסר אמינות.
האירוניה הגדולה בסיפור הזה היא הגיבוי המפתיע שקיבל לפיד מהשרה עידית סילמן. כשהיא מצהירה ש"לפיד צודק", היא עושה זאת כדי לקבור סופית כל אפשרות לתחייה פוליטית של בנט בקרב מצביעי הימין. עבור הקואליציה הנוכחית, העימות הזה הוא מתנה משמים, שמפרקת את היכולת של הגוש הנגדי לשתף פעולה בעתיד.
בנט מצדו מנסה לחזור לזירה כדמות מאחדת הנמצאת מעל למחנות, אך לפיד נחוש להוריד אותו חזרה לבוץ הפוליטי. המסר של לפיד לבוחרים ברור: הוא מזכיר להם שבנט הבטיח הבטחות מפורשות בשידור חי ולא קיים אותן, בקרב ישיר על המצביע הממלכתי שמעוניין בשינוי אך חושש מחוסר יציבות.
עם זאת, המתקפה הזו עלולה להתברר כחרב פיפיות עבור לפיד. אם יצליח להחליש את בנט, הוא אמנם עשוי להגדיל את כוחה של "יש עתיד", אך הוא עלול לאבד את הגשר היחיד שנותר לו לימין המתון. בלי דמות כמו בנט לצדו, שיכולה לחבר קהלים דתיים ומסורתיים, היכולת של לפיד להקים קואליציה רחבה נראית קלושה.
נכון לעכשיו, המרוויח העיקרי מהקרב הזה יושב בלשכת ראש הממשלה. נתניהו יכול לצפות בסיפוק כיצד ברית הניגודים האמיצה ביותר שידעה הכנסת – זו שהצליחה להזיז אותו מכסאו בעבר – מפרקת כעת את עצמה לגורמים.
תגובות