לבכות מתוך רוממות | הרב שמעון בן שעיה - סרוגים

לבכות מתוך רוממות | הרב שמעון בן שעיה

בעת המלחמה ההרגשות הפרטיות שלנו - הסבל והכאב האישי מקבלים יחס אחר, הם מוסתים הצידה. האומה מתרוממת מעבר לחשבונות פרטיים לא כהתכחשות או הדחקה אלא מתוך הבנה שאנו נלחמים למען ערכים עליונים יותר

author-image
לבכות מתוך רוממות | הרב שמעון בן שעיה
  (צילום: הדר בן שעיה)

כל בוקר אנו קמים עם דריכות לשמע החדשות מהלילה החולף, החרדה מהמשפט "ואלו החיילים ששמותיהם הותרו לפרסום, הודעה נמסרה" מפלחת את הלב בכאב חד, למרות שהשם אולי אינו מוכר, כולם בנינו הם, בניה של האומה.

לאורך היום העיניים לפרקים מצטעפות בדמעות בפרט כשמספרים על דמותם, על חייהם ועל חלומותיהם. ובלילה רגע לפני שהעיניים נעצמות חולפות במוחנו הפנים היפות של בחורי החמד קדושי עליון שמתוך שאר רוח ובדעה צלולה הלכו להילחם על כבודה של האומה, מתוך הכרה שאולי לא ישובו ממשימתם.

מחשבות רבות מתרוצצות בראש של כולנו איך מצליחים להכיל מחד את הכאב הנורא בנפילת מיטב בנינו, ומאידך לשמור על שאר רוח ורוממות נפש בעת הזאת.

מרן הרב קוק כותב שאנשי הצבא שיצאו למלחמת בית דוד היו בשמחה על מנת למות מות גיבורים וקדושים במלחמת ה'. משפט לכאורה תמוה ואף עשוי להיות מקומם שמצריך הסבר.

במגילת אנטיוכוס יש תיאור על התמודדות עם האבדות בקרב: "על זה יצאו חמישה בני מתתיה ביום הזה וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב, ויהרג מהם יהודה. באותה שעה כאשר ראו בני מתתיה כי נהרג יהודה ויבואו אל אביהם. ויאמר להם למה שבתם? ויענו ויאמרו: על אשר נהרג אחינו אשר היה חשוב ככולנו. ויען מתתיה אביהם ויאמר אליהם: אני אצא עמכם ואלחם בעמים פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם!? ויצא מתתיה ביום ההוא עם בניו וילחמו בעמים. ואלהי השמיים נתן כל גיבורי העמים בידם ויהרגו בהם הרג רב".

בעת המלחמה ההרגשות הפרטיות שלנו – הסבל והכאב האישי מקבלים יחס אחר, הם מוסתים הצידה. האומה מתרוממת מעבר לחשבונות פרטיים לא כהתכחשות או הדחקה אלא מתוך הבנה שאנו נלחמים למען ערכים עליונים יותר, ערכי נצח. המיקוד של הלוחמים מופנה להרמת קרנם של ישראל וביעור הרע מהעולם, את הרוח הזאת אנו רואים כיום מתפעלים ומשתאים מהלחימה מלאת העוז והשמחה שאופפת את הלוחמים כולם, היוצאים לקרב מתוך זקיפות קומה ודבקות במטרה אחת "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".

הרב חרל"פ תלמידו של הרב קוק, כתב כי בדורנו דור הגאולה חברה שלמה מתרוממות למעלתו של יצחק אבינו מדרגה של מסירות נפש, כמאמר חז"ל "אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות יצחק", תקופה בה כולם מתעלים למדרגתו הנשגבת של יצחק. בהיות ורוח הגבורה של לוחמינו הינה ביטוי מובהק של רוח ה' החופפת עליהם ממש כשופטי ומנהיגי ישראל כהגדרת הרמב"ם, ביכולתנו לשאוב את הכוח ועוז החיים מהם מתעצומות הנפש שמבטאים במסירות נפשם.

נמשיך ונלך לאורו של דוד מלכנו שהתפלל בתהילותיו "אם תקום עליי מלחמה בזאת אני בוטח", מכיוון שהמלחמה קמה עליי בזאת אני יודע ובוטח שיש לי את הכוחות להתמודד עימה מתוך עוז וגבורה.

נסיים בדברי הרב חרל"פ זצ"ל שיום אזכרתו חל השבוע, המאירים את נקודת הזמן בה אנו נמצאים, בעקבתא דמשיחא יש לטהורי לב להברות את גופם, להיות בריאים ואיתנים, כדי שיהיו מוכנים ללחום מלחמת קרב עם עמלק, למוחקו מן העולם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 1 דיונים מיין לפי
1
בכל הזמנים, בכל...
שוב דרך הטשטוש והבלבול | 23-11-2023 10:31
בכל הזמנים, בכל האומות ובכל התרבויות התאחדו בני אדם כדי לשרוד: כדי לאכול, לשתות וללחום. וראינו גם אחדות ושמחה סביב העגל. אין אומתנו אומה אלא בתורותיה! אחדות יהודית היא בעבודת ה', בקיום תורה ומצוות. בקידוש החיים. לא מתאחדים כדי לנצח אלא מנצחים למען ייחוד ה'.
הרוגים,פצועים,חטופים - והאידיוט בהתרוממות רוח
פסיכולוגית קלינית | 23-11-2023 14:52
המשיחיות/חרדליות היא מחלה חשוכת מרפא