"אני מכבה את הטלפון בשבת. אני לא נוסע, לא אש, לא חשמל (כולל האור של המקרר). חשוב לי שנשים יהיו שוות זכויות ושותפות בכל מקום, גם בבית הכנסת. לא נראה לי שאדם צריך ללכת כל הזמן עם שלטים שמכריזים על העדפתו הדתית, המגדרית או הפוליטית. אז אני שם כיפה על הראש רק כשיש סיבה".

נדמה שהחודשים האחרונים העלו על פני השטח לא מעט רעיונות סותרים ומתנגשים, ולכן הספר החדש של איש החינוך, אסף פרי, 'מדרש ישראלי' מקבל חשיבות גדולה יותר. ספרו של פרי הוא אוסף גדול של מדרשים, קטעים קצרים שעוסקים בהרבה מושגים, רגעים, ותחושות. בנוסף לאלו יש התייחסות לפרשות השבוע ולחגים.

(באדיבות: ידיעות ספרים)

נקודת המבט של פרי היא כזו שרואה את הדברים בעיניים ישראליות ויהודיות כאחת. אין הרבה ספרים כאלו שמצליחים לבטא את נקודת המבט הזו ופרי מצליח לבטא אותה בצורה מוצלחת מאוד. אך למרות שאין הרבה ספרים כאלו, יש יותר ויותר אנשים שזו נקודת המבט שלהם, שקשה להכניס אותם לקטגוריות הרגילות של 'דתיים' או 'חילוניים' וגם לא 'מסורתיים' כפי שכותב בפתיחה פרי עצמו.

הספר יוצר בעצם מעין שפה חדשה שבה אפשר לדבר על הדברים ביהודית-ישראלית. פרי לא רק מתאר תחושות, אלא גם מעלה ביקורת על נושאים שונים כמו למשל על הבחור החרדי שרצה להעביר שיעור קבוע במכינה המעורבת, אבל לא העלה בדעתו שפרי עצמו יבוא להעביר שיעור קבוע (או אפילו חד פעמי) בישיבה.

השותפות הזו שבאה לפעמים רק לצד אחד היא אכן בעייתית, והפתרון לא נמצא מעבר לפינה וחשוב לשמוע את נקודת המבט הזו. זה ספר שמאוד קל לקרוא בו קטעים קטעים, בצמוד לפרשות או לחגים או בסתם יום של חול. ספר שיעורר אצלכם הסכמה או התנגדות, חידוש או מחשבה- כל מה שספר טוב צריך לעשות.

שבוע הספר הוא הזדמנות טובה להעשיר את הספרייה שלכם עם הספר הזה!

'מדרש ישראלי', אסף פרי, 332 עמ', בהוצאת ידיעות ספרים