במיוחד בעת הזו של מחלוקות ושסעים טוב שיצא הספר החדש 'שמאל, ימין, שכול' מאת יוסי צור ואיריס שגב. השכול בישראל הוא ממלכה ייחודית, עדיין ממלכתית, עדיין מכובדת וזוכה להוקרה ולהערכה ללא סייגים וגבולות.
הסופרים, יוסי צור ששכל את בנו אסף בפיגוע בקו 37 בחיפה ואיריס שגב ששכלה את בנה נמרוד במלחמת לבנון השניה, נפגשו בכמה מעגלים כמו בפעילות של אירגוני נפגעי פעולות האיבה, והיכרות עם חברים משותפים. במפגשים הללו הלכה וצמחה גם חברות וגם שותפות גורל בין השנים.
שניהם מגוללים את סיפורם של הבנים ואת ההתמודדות הקשה והבלתי אפשרית של המשפחות עם השכול, תחושת החלל, הרצון להנציח, ועל הקשרים הנרקמים בתוך משפחת השכול. הם מספרים על תגובות הכעס על המנהיגות שהביאה למצב שבו בניהם נהרגו, על המעטפת המשפחתית והמערכתית שעוטפת אותם, לפעמים יותר מדי.
צור ושגב מספרים על הקשיים וההתמודדות עם הרצון לבנות אנדרטה שתנציח את בנם, על היררכיית השכול שבה השכול הצבאי הוא מעל כולם ורק אחריו מגיע סיפור השכול של נפגעי פעולות האיבה, שמגובה גם ע"י לשון החוק במדינה. והם מספרים על היומיום, שבו תמיד אסף ונמרוד יהיו חסרים, והחלל שלהם לא מתמלא.
כל הפרקים הללו כתובים בשני קולות, קולותיהם של יוסי ואיריס (שמופרדים גם ע"י גופן שונה) וכך נוצרת תמונה שלימה. היבט אחד שהופך את הספר לכל כך משמעותי בתקופה הזו, הוא מישור הפעילות הפוליטית שבחרו השניים, שבאה מתוך הרצון האמיתי והעמוק שלהם לתקן את המציאות הישראלית על מנת שלא תהיינה עוד משפחות שיחוו את חווית השכול שהם חוו.
איפה נמצא הציור המפורסם מתקופת השואה?
0
0
אולם בפעילות הפוליטית יוסי ואיריס בחרו בשני כיוונים שונים. יוסי הצטרף לארגון נפגעי הטרור 'אלמגור' שמזוהה עם האגף הימני של המפה, ואיריס הצטרפה לארגון 'פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני' שמזוהה עם האגף השמאלי של המפה.
ארגון 'אלמגור' פועל בין היתר כנגד שחרור מחבלים בעסקאות שבויים, לשלילת זכויות אזרחות של מחבלים אזרחי ישראל ועוד. 'פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני' מוכר מאוד בגלל טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי שהוא מקיים ביום הזיכרון לחללי צהל.
הארגון מקיים שיחות בבתי ספר ובמסגרות שונות שבהן מופיעים נציג ישראלי ונציג פלסטיני מטעמם, שמציגים את סיפורם ואת רצונם להגיע לשלום בכדי שלא יהיו עוד משפחות שיצטרפו לארגון.
כל אחד מהם מסביר ומנמק את הבחירה שלו ואנחנו מבינים את החשיבות הגדולה שהם נותנים לקיומה של מדינת ישראל.
"לא השאירה מאחוריה שום פתק": לאן נעלמה מול גלדני?
0
0
הפרק האחרון של הספר שבו יוסי ואיריס מנהלים שיחה פתוחה שגם נכתבת כשיחה הוא הפרק הטוב ביותר. השיחה שבה עולות טענות ונשמעות תשובות משמשת מעין הד לקורא, שהיה רוצה לשאול את שניהם שאלות ולקבל תשובות לגביי עמדתם ופעולתם. כשהעמדות הללו מגיעות ממשפחות שכולות בהחלט יש להן משקל שונה.
השיחה בין השניים גם משדרת את הכבוד וההערכה ההדדיים למרות חילוקי הדעות העמוקים ביניהם, ובכך היא מעבירה מסר חשוב של מחלוקת מתוך הערכה, מסר שחסר וחשוב בימים הללו.
'שמאל ימין שכול', יוסי צור ואיריס שגב, 238 עמ', הוצאת 'סלע מאיר'
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים