יום השואה הבינלאומי מצוין בכל שנה ב-27 בינואר, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. על אחד ממפעלי ההצלה הגדולים של יהדות הונגריה, כמעט ולא מדברים.

תנועות הנוער הציוניות בהונגריה

לאחר פלישת הגרמנים להונגריה הורו חברי הנהגה של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה לחבריהם לרדת למחתרת. הם עשו זאת על ידי כך שהם קיבלו על עצמם זהויות בדויות – נוצריות. הם קראו לכך "אריזציה". הם ירדו למחתרת כדי לא לקבל על עצמם את חוקי הגזע החדשים כמו נשיאת טלאי הכוכב הצהוב, ופעלו להצלתם של חבריהם ואח"כ הרחיבו פעילותיהם להצלת כל יהודי שניתן להציל. הם פעלו במידור מוחלט ולא ידעו כמעט דבר על חייהם של חבריהם והיכן הם גרים – הכול כדי להגן על שרידות המחתרת במידה וייתפסו ויעונו (והיו רבים כאלה!).

בתקופה שליהודים היה אסור לנסוע ברכבות הם שלחו 300 שליחים ל-200 ערי ספר כדי להזהיר את ראשי הקהילות היהודיות על גירושם הצפוי למחנות ההשמדה; במבצע 'טיול' הם העבירו אלפי צעירים וצעירות מהונגריה לערי ספר משם הם הוברחו ועברו את הגבול לרומניה שם בעזרת חברי המחתרת נקלטו בקהילות היהודיות;

'בית הזכוכית' בבודפשט שהוקם על ידי קרל לוץ, תת הקונסול השוויצרי, שנועד לטפל במסמכי הגירה מהונגריה, ושנחשב ל- X טריטוריה בחסות שוויץ היה המקום בו חברי המחתרת ניהלו משלב מסוים את מבצעי ההצלה שלהם. אחרי עליית אנשי "צלב החץ" לשלטון הם הצליחו לאכלס במתחם 3,000 יהודים שניצלו כתוצאה מכך;

הם הקימו 50 בתי ילדים אליהם אספו וכך הצילו 5,000 ילדים יהודים נטושים. הם תלו בחזית בתי הילדים שהקימו שלטים המצהירים כי "בית זה נמצא בחסות הצלב האדום הבינלאומי" ובו מתגוררים ילדים עם מחלות מדבקות".

לקראת סוף המלחמה חברי המחתרת שכפלו כ- 100,000 תעודות חסות ("שוצפאס") שוויצריות, החתימו והפיצו אותם ובאמצעותם הצילו את חייהם של עשרות אלפי יהודים בבודפשט.

כל אלו ונוספים היו מבצעים לוגיסטיים מורכבים של חברי מחתרת שהצריכו: תושייה, תכנון, פעילות מקדימה, תרחישים, הערכות כוח אדם, משאבים ועוד. את מעט הכסף למימון פעילותם, שמקצתו הגיע מהועדה הארצישראלית (שישבה דאז בקושטא שבתורכיה), קיבלו חברי המחתרת ובשכל רב הם ידעו להכפיל לפי חמישה בפעילויות בשוק השחור (ע"י קניה ומכירה של זהב ודולרים וכדומה…).

בסך הכול הצילו חברי המחתרת כ-45,000 יהודים בהונגריה. הייתה זו פעולת ההצלה המאורגנת הגדולה ביותר בתולדות השואה.

איך יכול להיות שעד היום המפעל האדיר הזה לא זכה להכרה?

אנחנו, חברי העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, שואלים איך זה יכול להיות שההצלה הגדולה ביותר בתולדות השואה, על ידי צעירים וצעירות, חברי תנועות נוער, לאחר פלישת הגרמנים להונגריה בשנת 1944, אינה נמצאת בתודעה הלאומית של גבורה וסולידריות . איך יכול להיות שמעשיהם לא מהווים דוגמא ולא נלמדים ולא מסופרים במערכת החינוך של מדינת ישראל ואין להם כמעט הד בהנצחת השואה.

אנחנו יחד עם הועדה להוקרת יהודים שהצילו יהודים בשואה שואלים, איך יכול להיות שמדינת ישראל לא מצאה מסלול להוקיר יהודים שהצילו יהודים שפעלו בכל המדינות תחת המשטר הנאצי בתקופת השואה.

איך יכול להיות ש'יד ושם' מתנגדת להוקרה אישית והתנגדה (עד כה) לשינוי חוק "יד ושם" להכרה ביהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה.

איך יכול להיות שהציבור בישראל כמעט ואינו יודע על פעולות ההצלה ההרואיות של יהודים בתקופת השואה, שהצילו רבבות מבני עמם, תחת סיכון עצמי רב וחירוף נפש.

מדברים על מורדי הגטאות, שוכחים את מפעל ההצלה

מדינת ישראל קידשה את ערך הלחימה בגטאות (שכמעט ולא היה לו סיכוי להצליח – ומכאן הגבורה העילאית של אותם גיבורים) אך לא ידעה לקדש את ההצלה – הערך הגבוהה ביותר אולי של אדם לרעהו, הצלה שנעשתה תחת התנאים הקשים ביותר, תחת משטרי אימה, שבוצעה ביוזמה ובחריפות שכל, והשיגה הישגים מרשימים.

שלא ידועים מנהיגי המחתרת: משה אלפן, רפי בנשלום, אפרים אגמון, יצחק הרבסט, נשקה וצבי גולדפרב, צבי רבס, אדוניהו ביליצר ואחרים שהחליטו במודע שלא לתפוס בנשק ולהילחם, אלא לנסות להציל כמה שיותר מבני עמם.

הנהגת המחתרת של תנועות הנוער ידעה כי כבר כמעט ולא נותרו יהודים באירופה והבינו כי סוף המלחמה קרב, כי אין להם התנאים הטופוגרפיים להסתתר או להילחם, אין גברים (כי רובם גויסו ל"שירות העבודה" – עבודות הכפייה), שהאוכלוסייה עוינת ואין להם הידע לפוצץ רכבות או להילחם (כנגד כל הסיכויים). לכן הם החליטו לא להתקומם ולתפוס בנשק, לא להילחם על קידוש השם אלא להילחם על קדושת החיים!

הגיע הזמן להעניק לאותה "מחתרת הצלה" את הכבוד הראוי לה בעמנו

הגבורה של אותם צעירים וצעירות אינה נופלת מגבורתם של אלה שהחליטו להילחם, היא לא נופלת מגבורתם של אנילביץ או של אנטק צוקרמן וחביבה רייך. היא אינה נופלת מעוז ליבם של הצנחנים שנשלחו מהארץ ושהגיעו לבודפשט (חנה סנש, יואל פלגי ופרץ גולדשטיין) כדי לעודד אותם. ההבדל- אלה ידועים ובצדק, ואלה בקושי מוזכרים. כמעט ולא זכו לשורה בהיסטוריה של עם ישראל.

ברור כבר היום לכל העוסקים בנושא ההנצחה והמורשת כי ערך ההצלה חייב להיות מוטמע במערכת בחינוך וכי מעשיהם של חברי מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה צריכים להיות דוגמא ומופת בעם ישראל. אנשי מוסד שחילצו יהודים במבצעים סודיים ממרוקו, מתימן, מאתיופיה ומסוריה נחשבים כגיבורים ומהווים דוגמא – אך אין הד לסיפורם של אותם צעירים חברי מחתרת שגייסו את עצמם לטובת העם היהודי. אנשי המחתרת בהונגריה עשו זאת כאשר לא היה שום גוף מאחוריהם (לא צבא ולא מדינה) וידעו כי אם יתפסו- דינם אחד (ואכן רבים מבניהם נתפסו עונו ונרצחו).

הגיע הזמן להעניק לאותה "מחתרת הצלה" את הכבוד הראוי לה בעמנו. לספר את סיפורם המופלא במוסדות החינוך ובצבא ובכך לחנך לסולידריות, לאומץ, ובעיקר להבין כי ערך הצלה הוא ערך עליון – כי – "כל המציל נפש אחת- כאילו הציל עולם ומלואו".

==

יובל אלפן הוא סגן יו"ר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה ובנו של משה אלפן (ז"ל) ממהיגי המחתרת הציונית בהונגריה