זיכרונות מקרונות המוות: שלושה ניצולי שואה מתארים את החוויה מהרכבות בדרך למחנות ההשמדה
לפני כמה חודשים הגיע למוזיאון 'בית העדות' במושב ניר גלים הסמוך לאשדוד, קרון משא מקורי, אחד מני אלפים ששימש את חברת הרכבות הגרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה. שלושה שורדי שואה, יוצאי הונגריה נזכרים בדרך למחנות ההשמדה.
צפו בכתבה על קרונות המוות מתוך חדשות 12
"הלכנו כל היום ולעת ערב הגענו. שיירה עצומה של אנשים, כ-10 אלף איש", נזכרת בכאב חנה שמעוני, ניצולת ברגן בלזן. "הגענו והיו שם שלוש רכבות. ישבתי על הברכיים של אימא, אני הייתי הכי צעירה והייתי מאוד צמודה לאימא. לעת ערב הרכבת יצאה לדרכה".
"בחור אחד הכריז שהוא קופץ החוצה, הוא פתח שם את החלון וקפץ החוצה. מה קרה איתו אני לא יודע, אבל הוא אמר שהוא לא נוסע", סיפר שעיו (ישעיהו) דויטש, ניצול דכאו ואושוויץ. גם אליעזר שמעוני, ניצול אושוויץ ובוכנוואלד זוכר אף הוא היטב את התנאים הקשים והרעב הנורא: "בנסיעה הייתה צפיפות נוראית. אני זוכר רק את המילה 'מים', שכולם רצו ולא היה".
"כשירדנו מהרכבות באושוויץ, היו כבר אסירים שעזרו לנו לרדת ועדכנו אותנו כבר מה הולך לקרות. הם הראו את הארובות ואמרו: 'אתם רואים את זה שם? – זה קפוט'". שעיו לא מצליח להוציא מראשו את התמונה הקשה שהמתינה להם במקום התופת: "כשירדנו בבוקר, אז רק צעקו: 'תמסרו את התינוקות לסבתות'".
תגובות
שם לרגלי המסילה במסע לגיא ההרגה בכיתי את בכי חיי . -------------------------------------------------------------- בשנת 1915 במסגרת מסע לפולין לגיא ההרגה. עמדתי בצידי המסילה המובילה לכבשנים. בסך לצלילי מרש עברי, צעדה באון ובגאון משלחת צהל. ובראשה אלוף בצהל ובידיו אחז ספר תורה קטן [[של אילן רמון] שם בכיתי את בכי חיי ושם נדמה היה לי שמבעד למסך הדמעות ראיתי עוד משהו בוכה, מסתתר בין העננים . שם קניתי את העוז והזכות לכתוב את הדברים הבאים : אנשי אמונה בגדו ---------------------------- יש יום אחד בשנה. יום השואה והגבורה בו אני משיב גמול לאלוהי מסתיר ממנו פנים . מתחבר לאחיי האתאיסטים שלא להאמין באלוהים ליום אחד בלבד ושלא לקיים את מצוותיו. ליום אחד. כך אני ממליץ לכל אחיי המאמינים לנהוג. אחרת בעיניי אמונתם אך פלסתר. משה אהרון
תשובה אני מאוד מצטער לקרוא שאתה ליום אחד לא שומר תורה ומצוות סתם הרי הקב"ה לא עזב אותנו ולא יעזוב אפילו שזה נראה הוא לא עזב אותנו
תודה תודה לך איש יקר. הקב"ה מוחל וסולח. ביום של בכי חד פעמי יש פטור מאושר. כבודך ההמשך : הדגל שלי מכובס בדמעות -------------------------------. ביום השואה והגבורה . אני מנופף בסדין אדום לשמיים מושיט לו לאלוהיי גט פיטורין יומי אך ליום אחד בלבד. ביום זה, אני לא עובד אלוהים ולא עובד בכלל. רק בוכה ללא הרף לכבס בדמעותיי את הדגל שלי דגל הלאום. וכך אני שב לגהץ אותו בלהט הצורב של יום הזיכרון ולהניפו גאון בראש התורן ביום העצמאות . משה אהרון