"הרבה מן האור דוחה (doha) המון מן החושך", כן אני יודע שהמשפט המקורי של הבעל שם טוב אומר: "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", אבל אחרי חמישה ימים אינטנסיביים בקטאר, יחד עם חבורה של 35 ילדים מופלאים בעלי צרכים מיוחדים, והמדריכים / מלאכים שלהם, אני מרשה לעצמי (ברשות הבעש"ט) להשוות ולהעלות.

המשלחת יוצאת הדופן הזו, יצאה לקטאר במסגרת עמותה בה אני מתנדב לא מעט שנים, שנוסדה בכדי להקל, ולו במעט על שגרת החיים המורכבת של הילדים ובני משפחותיהם. אז נכון, ראינו שלושה משחקי שמינית גמר מטורפים.15 שערים (בשלושה משחקים!),אבל החלק של המשחקים, מרגש ככל שיהיה, לא היה החלק הכי משמעותי במסע הזה.

לשמחתי אני זוכה בעשור האחרון ללוות את העמותה, הן ברמת קמפיינים בהתנדבות, יחד עם משרד הפרסום ברוקנר יער לוי, והן ברמה האישית בייעוץ לגלעד סולטר מייסד העמותה ויוסף ברוס היו"ר, ששום דבר לא עוצר אותם.(בטח לא שוטר קטארי). אני מכיר את הנפשות הפועלות וחלק מאנשי הצוות כבר לא מעט שנים, יצאנו יחד למפעלים שונים ומרגשים, אבל במסע הזה לאליפות העולם בכדורגל בקטאר, היה משהו אחר. מופלא.

אז אולי ישראל לא משתתפת במונדיאל, כמו שאומר הקמפיין שאי אפשר היה לפספס, אבל ההחבר'ה מעוררי ההערצה הללו, משתתפים ועוד איך!

זכיתי להכיר מקרוב 35 ילדים ונערים, חלקם מתמודדים עם שיתוק מוחין, אחרים עם סרטן, נכויות, טראומות ועוד מילים שלא פוליטיקלי טורט לכתוב בדרך כלל. כן, בכוונה בחרתי להשתמש בשם המפורש ולא לכבס. (למרות שגרושים אלופים בלכבס!).

יש משהו מגבש באינטנסיביות של חמישה ימים יחד. היה זמן להכיר אישית הרבה מאד ילדים ומדריכים וללמוד על האתגרים של כל אחד מהנשמות הללו. כשמגיעים לאינטימיות כזו, כבר אין צורך להשתמש במילים כמו "המחלה".

אתם מתארים לעצמכם כמה מורכבת האופרציה של שינוע ילדים בעלי צרכים מיוחדים, כסאות גלגלים וכו', זה קשה גם במדינה ידידותית, אז בקטאר המשימה הייתה מאתגרת פי כמה.

הטיסות, האוטובוסים, הציוד הרפואי, האישורים המיוחדים, עשרות הארגזים עם האוכל לשומרי כשרות ועוד ועוד. מאתגר? הצחקתם אותם. (וגם אם לא הצחקתם המדריכים ואנשי הצוות המסורים גם ככה צוחקים רוב הזמן, בשאר הזמן הם עושים מורל…).

(באדיבות המצלם)

אם הגעתם עד לכאן ואתם תוהים מה הקשר למדור גרושים? עוד קצת סבלנות נמצא הקשר (לא להלחיץ, תנו לי רגע להמציא אחד כזה).

כששמעו סביבי שאני טס למונדיאל, אמרו לי שמסוכן בקטאר. אז האמת שהיה יום אחד מאד מפחיד, היום שלקחו את החבורה ללונה פארק. רכבות הרים תמיד הפחידו אותי, וגם אנקונדה. שלא לדבר על ספינת פיראטים, שמפחידה כמעט כמו האנשים בתשדירי הבחירות של מפלגת הפיראטים… לכן אני מודה לבושתי, שוויתרתי על המתקנים הללו. אמא אמרה לא ללכת למקומות מפחידים. הילדים אגב נהנו בטירוף.

שאר הימים היו ידידותיים מאד. לא הרגשנו מאוימים, בטח לא כמו ההגנה של שוויץ מול פורטוגל…

לא יודע לבחור את השחקן הכי טוב בטורניר, אבל המאמן שהכי הרשים אותי במונדיאל הזה מכל הנבחרות הוא… מאמן נבחרת ישראל אלון חזן. אז נכון, הוא עדיין לא הביא את הנבחרת למונדיאל אבל לפי התוצאות האחרונות הוא בכיוון הנכון, וחשוב מכך, הוא אדם צנוע, נעים הליכות והוא הגיע במיוחד למלון בו השתכנו ילדי העמותה, עבר ילד ילד והצטלם איתו. חזן העיד שזה היה היום הכי מרגש במונדיאל הזה. יכול לגמרי להבין אותו.

ואם במאמני נבחרת ישראל עסקינן, אז גם אברם גרנט מאמן הנבחרת וצ’לסי במיל הגיע לבקר. ונחשו מה? גם הוא היה מקסים וסובלני. גרנט לבש את החולצה של העמותה והצטלם בשמחה עם הילדים. שלחתי לצופית גרושתו, את התמונה והיא כתבה לי- "גדול, תמסור חיבוק גם ממני", או! אמרתי לכם שאמצא קישור למדור. אז תראו כמה אופטימיות גרושים יכולים לקבל מאברם וצופית (שהתחתנה לאחרונה עם שולי רנד) שאחרי כל כך הרבה שנים של גירושים, הם עדיין מכבדים ואוהבים זו את זה. (הנה יצאתי ידי חובת קישורים של זהו זה…)

אז ראינו מקרוב את אנגליה כובשת שלישיה, את ברזיל משחילה רביעיה ואת פורטוגל שישיה. אבל הדבר הכי מרגש בכל המונדיאל הזה כאמור היו יניב, בועז, רזי ושאר הילדים והמדריכים שנכנסו עמוק ללב יותר מרונאלדו מניימאר ופפה הגדולים.

אגב, הנה נתון סטטיסטי, תעשו איתו מה שאתם מבינים: כל הנבחרות הגדולות שציינתי כבר הודחו מהטורניר בעת כתיבת שורות אלה, היחידה שעלתה לחצי הגמר היא נבחרת קרואטיה שחלקה את אותו המלון עם הילדים, וחלק מהשחקנים גם חתמו להם על החולצות. קיבלו השראה? קארמה? ברכה? תחליטו אתם.

לסיכום, הנה משהו קטן שלמדתי לפני חנוכה תשפ"ג: פנסי התאורה באצטדיונים המרשימים בקטאר עוצמתיים עד כדי כך שרואים אותם ממרחק קילומטרים, אבל תכל'ס התאורה שם די מיותרת. למה? האור שילדי העמותה והמדריכים מפיצים, יכול להאיר את לוסייל, 974, ואצטדיון המכולות גם יחד.

שיהיה גמר טוב וחנוכה שמח!

הכותב הוא פרסומאי, מוסיקאי ומרצה בתחום הפרסום והתמכרויות.