שנה וחצי עבה חלפה מאז שהמחנה הלאומי הודח מהשלטון לאחר שהוקמה ממשלת בנט-לפיד, ובניגוד לטענות בזמנו, בלוק נתניהו נותר מאוחד ומגובש לאורך כל התקופה שישב באופוזיציה.

אחרי ההלם הראשוני הליכוד ושותפיו החרדים והדתיים הסתערו על משימת הפלת הממשלה, ובשיתוף פעולה צמוד, תחכום פרלמנטרי, לחץ פוליטי מהשטח (וגם שילוב ידיים עם הרשימה המשותפת), הצליחו בתוך שנה לחסל את ממשלת השינוי ולגרום לה לקריסה פנימית.

גם את קמפיין הבחירות, הקבוצה שקיבלה את הכינוי "הגוש האמוני" ניהלה יחסית בחוכמה והצליחה למקסם את האלקטורט, כך שכמעט ולא בוזבזו קולות ואפילו הצליחו להגדיל את העוגה ולמשוך קהלים חדשים.

הנתון המדהים של 64 מנדטים שהושג בבחירות מבטיחות לכאורה לראשונה בסיס איתן לממשלת "ימין על מלא" שאמורה לספק תשתית פרלמנטרית יציבה לארבע שנים.

נבחרת הליכוד בליל הבחירות (צילום: אוליבייה פיטוי/פלאש 90)

אבל מאז ה-2 בנובמבר משהו השתבש, והמפלגות שהיו אמורות לפעול כמו חץ אחד – החלו להתפזר לווקטורים נפרדים.

הניצחון הגדול לא הוביל לממשלה מהירה

כבר חודש שלם ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מחזיק במנדט להרכבת הממשלה ועדיין לא נחתם הסכם קואליציוני מלא אחד, כאשר רק אתמול (חמישי) סוכמה סופית חלוקת התפקידים לסיעות השונות.

צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

אלא ששם אפילו לא טמונה הבעיה האמיתית, אלא בחוסר האמון שמתגלה בין מי שאמור בקרוב לשבת סביב שולחן הממשלה ולנהל את מדינת ישראל בשנים הקרובות.

מבט פשוט על חלוקת התפקידים מראה שאף מפלגה לא סומכת על האחרות ורוצה לוודא שיש לה השפעה נקודתית על כל תחום שרלוונטי לה.

ש"ס טומנת ידה בשורת משרדים רחבה, הציונות הדתית ממנה אחראי מטעמה במשרד הביטחון כי הם לא סומכים על הליכוד, משרד החינוך מפוצל לרסיסים כדי שכל פלג יקבל את ליטרת הבשר שלו, יהדות התורה ממנה סגן שר שיהיה במקביל במשרד רה"מ ובמשרד התחבורה כדי לפקח על העברת משאבים לציבור החרדי ובן גביר דורש זכות וטו בוועדת שרים לחקיקה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בן גביר נגד נתניהו בישיבת סיעה (צילום: ערוץ הכנסת)

למעשה כל זה מעיד על דבר אחד פשוט – השותפים של ביבי לא סומכים עליו, הם דורשים לקבל מזומן ביד, ולא חושבים אפילו לתת לו אשראי.

זה בא לידי ביטוי גם בעובדה שכולם מתעקשים על הסכמים קואליציוניים מפורטים, ומבלי להשאיר מקום לספק או מרחב תמרון עתידי.

נתניהו אולי גיבש חזק את הבלוק שלו בתקופת האופוזיציה, אבל זה כבר סיפור אחר לאחד אותם סביב ממשלה עתידית. כאן נחשף "הקרדיט" האמיתי שלו, אבל גבירותיי ורבותיי – הוא מאוד מאוד מצומצם.

סמוטריץ', נתניהו ודרעי בהשבעת הממשלה (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש 90)

לאורך כל מערכת הבחירות מחנה הימין ובראשם הליכוד, התחייב לפעול להקמת ממשלה יציבה ואחראית (זוכרים את המשוואה המוזרה של 1+1=4?), אבל בשביל זה צריך לחבר את הקצוות ובינתיים זה מקרטע.

הזמן המבוזבז של הקואליציה

העובדה שקואליציית הימין מתחילה ברגל שמאל, בחוסר אמון משווע ובחשדנות עמוקה בין הצדדים, עלולה להוביל את הממשלה הנכנסת תוך זמן קצר לקשיי תפקוד אמיתיים.

הציבור בוחן את חלוקת התיקים, פיצול המשרדים, ריסוק מנגנונים ממשלתיים לכל דורש ומסירת הג'ובים גם לח"כים הכי חדשים וזוטרים ולא אוהב את מה שהוא רואה.

מחנה הימין נתן אמון מלא בנבחריו והעניק לו מנדט אמיתי לחולל שינויים, חבל שבינתיים המפלגות מבזבזות את זה ברדיפה אחר כבוד ושררה, תוך שהן מנסות לסנדל אחת את השנייה.