"במאבק", כך, במילה אחת קצרה, אפשר לסכם את משנתו של הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת "הר המור" ובנותיה, מנהיג ישיבות הקו, העומד בימים אלו בלב פרשייה ציבורית קשה.

אך לא סתם מאבק, אלא מאבק בין כוחות האור ובין כוחות האופל, בין הסטרא דקדושה ובין הסטרא אחרא, ובעיקר מאבק בין מייצגם של כל אלו עלי אדמות – עם ישראל, ובין העולם שמחוצה לו – הגוי, הנוכרי, הזר. מדובר במאבק על הגמוניה ושליטה, שבו אין שום אפשרות לפשרה, מאבק רעיוני ומעשי לחיים ולמוות, שבו ידם של ישראל חייבת לגבור כדי להביא לגאולתם וגאולת העולם כולו.

על רקע זה יצא הרב טאו במהלך השנים למאבקים חוזרים ונשנים, מתוך אמונה שמדובר במאבק לכריתת זרועות תמנון פרוגרסיבי רב עוצמה. בשנת 2016, למשל, אישר למדרשת הרובע לקיים לימודי הוראה במסגרת מכללת הרצוג, אך חזר בו במהרה משום שאין "להתחבר בשום אופן לגוף שחרת על דיגלו שימוש בגישות חילוניות כפרניות ובשיטות מחקר זרות בלימוד כתבי הקודש".

שנה לאחר מכן, בשנת 2017, ביקר הרב טאו את ספריית פיג'מה, מפעל לעידוד קריאה בחיק המשפחה, שבו זיהה "בליל נורא של דברים הגונים עם באושים" שמאחוריו עומדים סוכני תרבות זרה – "קונסרבטיביים, רפורמים, דוגלים בפלורליזם, ואף גורמים הקשורים לקרן החדשה לישראל".

בשנת 2018 אמר שאסור לשלוח ילדים לישיבות תיכוניות שנמצאות תחת משרד החינוך, שכן "זה פשוט לזרוק אותם ישר לתוך הגיהנום".

בתחילת שנת 2019 פרסם הרב טאו מאמר המתאר קנוניה עולמית לשינוי דעת הקהל בישראל לתמיכה בזכויות הלהט"ב, במשפחה החדשה וכולי, שרצונה "להרוס את הנוער, להרוס את התרבות, להחריב את הכול מאחורי הקלעים ולתת לזה מראה כאילו שזה מדעי וחינוכי ומודרני ומביא את הגן עדן ואת הגאולה לעולם ופותר את כל הבעיות".

הוא גם 'הראשון שזיהה את בנט', כפי שאומרים תלמידיו, כשכוונתם לכך שעוד בשנת 2013, זמן קצר לאחר שבנט נבחר לתפקיד יו"ר מפלגת הבית היהודי, הזהיר הרב טאו מפניו בחריפות ואמר לתלמידיו ש"צריך לקום, לחסום את כביש אחד, אני לא אומר בצחוק… כולם מפחדים מאדון בנט".

המאבקים הללו הם ביטוי לתפיסתו היותר כללית של הרב טאו שמדובר במאבק מטפיזי, וזו היא הסיבה לכך שהרב טאו מזהה תהליכי עומק גם במקומות שאיש אחר אינו מזהה; הוא יודע למצוא את טביעות האצבעות של הידיים הזדוניות מאחורי אירועים מקריים ותמימים לכאורה. כעין בלש של הקודש הרב מתחקה אחר ציר הרשע הפרוגרסיבי והפוסט-מודרני, גם כאשר פעולותיהם נסתרות. נדמה שהרב חי מתוך תחושה שמדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה תמידית של סוכני תרבות פרוגרסיביים, שידם בכול.

אין פלא שתפיסה מטפיזית כזו היא כר פורה להופעה של תיאוריות קשר בדבר קנוניה; קונספירציה היא הסיפור המארגן שמסביר את ריבוי החזיתות והמאבקים, ועל רקע זה יש להבין גם את התייחסותו הפומבית של הרב טאו בעבר לפרשיות הקשות של משה קצב וחיים ולדר, ומתוך כך גם את התייחסות תלמידיו של הרב בהווה לתלונות שהושמעו נגדו בימים האחרונים.

כזכור, כשהתפרסמה בציבור פרשת הפגיעות המיניות של ולדר, בדיוק לפני שנה, בחורף של שנת 2021, הרב טאו ראה בכך קנוניה. "למה תפרו תיק לקצב?", הוא אמר לשומעי לקחו, "כי לא היה מוכן לקבל את המשלחת של הרפורמים בתור נשיא". הרב טאו סבור שבמאבק על זהותה של המדינה היהודית, האויב משתמש בכל כלי אפשרי, כולל כלים פסולים של תפירת תיקים למתנגדים.

"הם ציפו שיתאבד", הוא נשמע אומר על משה קצב, נשיא המדינה שהורשע באונס, "אבל לא התאבד. פה תפסו אחד", הוא המשיך, כשהוא מתכוון הפעם לחיים ולדר שדווקא כן התאבד, "בגלל שכתב ביקורת מוחצת חריפה… לפני שנתיים… על… המכונה נשיא בית המשפט העליון… אהרון ברק… היו צריכים בשביל זה להינקם בו ולחסל אותו… תפרו לו תיק… הכול שקר והכל כזב". במאבק בין האור לחושך, ולדר וקצב הם פיונים, כלי משחק בלבד.

מעניין שכבר כשהקים הרב טאו את מפלגת נעם כראש החץ של המאבק במגמות הפרוגרסיביות, הוא הזהיר מפני השימוש שצפויים לעשות האויב בכלים של שיימינג והנדסת תודעה, כשאמר שהם ינצלו לטובתם "טריקים של הסבת תודעת הקהל בתחבולות זולות כגון הכלמה", וזאת כדי שיוכלו להמשיך במזימתם "להפוך את מדינתנו למעבדה הקידמית עבור מימוש חלומותיה והזיותיה הקודחים מלהט גאוות וחמדת חוליגניות ותאוות הרס השחתה ואבדון" (מכתב ציבורי הנושא את התאריך ט"ו תמוז תשע"ט).

אין פלא אפוא שכאשר תלמידיו הקרובים של הרב טאו יצאו להגנתו, הם קבעו מיד שהתלונות נגד רבם הן מעשה ידי מתנגדי הרב שמנסים לחסלו מבחינה ציבורית ופוליטית. "איזה כוחות אופל עומדים מאחורי הפוסט המהוקצע שלה [של המתלוננת הראשונה נגד הרב טאו, נחמה תאנה]", כתב למשל אל"מ גבע ראפ, מקורבו של הרב, פוסט "שוודאי לא היא ניסחה, ומשלמים ומעודדים להפוך כלום לרעש".

מתוך תפיסה כזו יכול להתפרסם באתר זה טור הטוען שכל מי שמבקש לחקור את התלונות נגד הרב טאו, עושה זאת רק משום ש"הרף המוסרי והאידיאולוגי התובעני מבית מדרשו של הרב דנן [הרב טאו] יוצר אי נוחות לרב(נ)ים שחפצים בחיי דתיות נוחים וגמישים… וככל שתלמידיו הולכים ומתרבים, ומהווים גורם משמעותי ומשנתו הרוחנית יותר נוכחת ומשפיעה בחברה הישראלית, הרי שאצל רבים נוצרת תחושת מחנק אידיאולוגי המעמידה אותם מול רף עליון ובלתי מושג, שמציפה רגשות אשם מוסריים ודתיים. מול דיסוננס מתסכל זה, אחת האפשרויות כדי להשתחרר ממנו יקרה אם נוכיח שהעומד בראש העדה אינו אלא כאחד הסוטים, ואז הרף המוסרי נשמט, ומתברר כי התביעה המוסרית הקשוחה הינה בדיה וממילא 'עבדא בהיפקרא ניחא ליה'".

כשכל הווייתך טבולה בתפיסת עולם קונספירטיבית, כשאתה חושב שכל דבר הוא חלק ממשחק שחמט גדול בין הטובים לרעים, קשה לחשוב על הסברים פשוטים יותר לדרישה לחקור – כמו המחשבה שדרושה חקירה משום שנכון לרדוף צדק ונכון להציל עשוק מיד עושקו ועני מיד גוזלו.

במשנתו של הרב צבי ישראל טאו המציאות נעה סביב ציר מרכזי אחד, המאבק בציר הרשע, ולכן זה לא משנה אם מדובר במצעד גאווה מקומי או במגפה עולמית, בחלוקת ספרי קריאה בגני ילדים או בתלונות על הטרדה מינית, הכול מתחיל והכול נגמר באותו דבר: המאבק של כוחות הקדושה בכוחות הטומאה, ובשאלה אחת: הלנו אתה או לצרינו?

=======

אליהו גליל הוא חוקר יהדות, מחבר הספר "המשיח שלא מת"