מה אתם חושבים על האיסלאם? האם יש בו ערך כלשהו? האם אנחנו כיהודים חייבים לראות אותו כשלילי או שישנה נקודת מבט אחרת חיובית? ומה לגביי הנצרות? נדמה שהתגובה המידית תהיה שלילית.

ברקע שלה מצויה כמובן המציאות שמלווה אותנו עשרות של שנים של התנגשויות והתכתשויות בין יהודים, נוצרים ומוסלמים אבל מה עם ננסה להסתכל מעבר למציאות הזו? רק אחרי שהתחלתי לקרוא את הספר חשבתי על זה שאכן הנושא של היחס והקשר בין היהדות ושאר דתות העולם כמעט ולא נלמד ומדובר בבתי הכנסת, בישיבות, מכינות מדרשות ואולפנות.

כשרואים את שפע המקורות השונים מהתקופות השונים מבינים שבעבר עסקו בזה לא מעט ומתישהו בדרך הנושא ירד מסדר היום הדתי שלנו. הספר 'ושמו אחד' שנכתב בשותפות על ידי הרבנים יעקב נגן, שראל רוזנבלט וד"ר אסף מלאך נושא את כותרת המשנה "ריפוי הקשר בין ישראל ודתות העולם" ואכן הכותבים שואפים לרפא את המצב שלדעתם אינו מצוי בבריאות טובה.

באדיבות הוצאה לאור מגיד- קורן)

הספר בנוי משערים המסודרים בצורה כרונולוגית החל מתקופת התנ"ך, לתקופת הראשונים ולתקופת האחרונים שחיו ממש איתנו. בכל הפרקים מוצגות עמדות ולצידן מקורות שמציגות מודלים ליחס שיש לתת לדתות האחרות.

בנביאים אנחנו יכולים למצוא למשל מודל של היררכיה שבו עם ישראל ניצב לעצמו מופרד משאר העולם. הכניסה לבית המקדש אסורה למי שאינם יהודים (על פי יחזקאל מד) ולצידה מודל שיתופי שממסמס את ההפרדה בין עם ישראל לשאר העמים בהיבט של עבודת האל.

גם אצל הראשונים מבחינים המחברים בין המודלים השונים. כך למשל אצל הרמב"ם אין ערך לדתות ההאחרות והדרך הנכונה עבור מי שאינם יהודים היא שמירת שבע מצוות בני נח. לעומתו המאירי, ר' יוסף אלבו והרב נתנאל בירב פיומי מתייחסים בצורה חיובית לקיומן של הדתות האחרות. דוגמאות נוספות מובאות מהאחרונים כמו ר' יעקב עמדן, הראיה קוק, הרב יהודה אשכנזי (מניטו) והרב יונתן זקס.

את הספר חותמים מספר מאמרים כללים הנוגעים בסוגיות ספציפיות – התורה, המקדש והשבת. הספר בנוי בצורה שונה מהרגיל, ובסיומו של כל מאמר מופיעים כל המקורות שהוזכרו בפרק בהרחבה כך שהקורא יכול לקרוא את המקורות בצורה ישירה ולהבין אותם בעצמו ומתוך להעריך את פרשנות כותב המאמר.

יש בסוג כזה של כתיבה שיתוף של הקורא בלמידה. כפי שפתחתי, הספר הזה נושא בכנפיו קריאה חדשה ולימוד תורה חדש בנושא שמקבל משמעות מיוחדת הרבה יותר בזמן שמדינת ישראל קיימת ועם ישראל לא מצוי בעיקרו בגלות. מן הראוי שהיחס לדתות האחרות ישתנה בצורה משמעותית עם המעבר מקיום של גלות לקיום של מדינה, והספר הזה קורא לכולנו לחשוב ולבחון את המקורות הקיימים בנושא ולגבש דרך חיובית ביחס לדתות העולם.

זהו אחד הספרים שמאתגר מאוד את העולם הדתי ונותן קריאת כיוון רעננה וחדשה בכיוון חדש וחשוב. ייתכן שחישוב המסלול מחדש בנושא הזה יביא לשינוי ולתיקון עולם.

ושמו אחד, יעקב נגן, שראל רוזנבלט ואסף מלאך, 319 עמ', הוצאת מגיד