לא עוצר באדום

אריק שרון הוא כנראה הפוליטיקאי שמוציא הכי הרבה אמוציות מאיתנו. האיש שהלך למהלכים הכי כוחניים בישראל והותיר אחריו אדמה חרוכה ומחלוקת. עכשיו החשש הכי גדול הוא, שיתחילו עם הספדים נמרחים בכל כלי התקשורת. מה שיותר מקומם הוא, שהתקשורת מגלה אורך רוח וגדלות אצלו מאז ההתנתקות, וכמעט סולחת לו על כל הפשעים חוץ ממלחמת לבנון שתמיד תישאר כתם אצל קובעי הטון בברנז'ה.

פרספקטיבה

מי שרוצה לקבל תמונה מלאה של האיש, מהיבטים שונים, שייקח לידו את העיתון "בשבע" ואת "ידיעות אחרונות" ויגוון את הפרספקטיבה. אגב כך ילמד מה חמקמקה, אמוציונלית ונרטיבית היא ההיסטוריה.

אירוניה של המקריות

בשעה 11:00 ביום חמישי כשכל ערוצי הטלויזיה עברו לדיווח מבית החולים על מצבו של שרון, ערוץ הכנסת שידר את סרטה של הדס לוי סצמסקי "שבר פתוח", שעוסק במצבם של מפוני גוש קטיף. תחפשו את הקשר בעצמכם.

חוג העיתונאים

העיתונאים יושבים ועגים סביב כל מפורסם שנכנס לבית החולים כנשרים סביב פוסעי מדבריות יגעים. נו, מתי כבר ינפח את נשמתו ונהיה ראשונים לדווח? מקווים. לא סיכמנו שהם כלב השמירה של הדמוקרטיה? מה פתאום הם חגים באוויר?  ובהזדמנות זאת נאחל לו אריכות ימים…

אריקים

אחרי אריק אינשטיין ואריק שרון חשש לחייו של אריק ובנץ

2014

אנחנו מנתקים את כבלי העבר מההקשרים של חיינו, כדי שלא יעיקו עלינו יותר מידי מעשיהם של אבותינו ואבות שונאינו. סך הכל אנחנו רוצים לחיות ברוגע, ללא מטען חורג של ההיסטוריה על חיינו. בטח כיהודים שתמיד חריגים בנוף העולמי. אחד מהפרדוקסים של הציונות היה, הרצון גם להיות עם ככל העמים- שיש לו מדינת לאום וגם לפתח את הייחודיות של העם היהודי מתוך אותה תפיסה לאומית. אז אנחנו חוגגים את המעבר משנת מס אחת לאחרת ללא שום הקשר היסטורי. רק חגיגה של סגירת מעגל של לוח השנה שלנו. זה שנקבע באופן שרירותי. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים להתחתן ב11.12.13 כי נראה לנו מגניב השרירותיות של התאריך אותו קבעו בני אדם.

בקעת הירדן

תכל'ס היא די מיותרת ומשעממת. חם מוות בקיץ ושיטפונות בחורף. מה לה ולנכס אסטרטגי לישראל? הרי המלחמה הבאה היא מלחמת סטטוסים עם רוחאני (רק למה אף אחד עוד לא סיפר את זה לחייל בגולני שעושה מסעות עם משקל על הגב?). מי שעדיין מוטרד מהסדרי הביטחון אז תהיה ערבות בינלאומית. נכון שכל המזרח התיכון הקורס ממהפכות וג'יהאד עולמי. והחבר'ה הנחמדים שם יכולים לחדור לרשות הפלסטינית ולהצטרף לחגיגת ההסתה והאסלאם הקיצוני שם, אבל ידידינו האמריקאים כבר הוכיחו שהם יודעים לשמור על ערבויות ביטחוניות של חבריהם בעולם.

אז הסירו דאגה מלבכם. גם באפריקה, קוסובו וכל מקום בו כוחות האו"ם והאיחוד האירופי עמדו על המשמר הסדר נשמר על כנו, תשאלו את החברה בביאפרה וברואנדה הם יעידו שהאירופאים ממש טובים בזה. אי אפשר להתעלם מזה שחלק מערכי הציונות ולקח הגלות הוא שאת הכוח והנשק כדאי לתת לידידיהם הטובים של היהודים שתמיד יעמדו להם בעת צרתם.

הרב את ריבנו

יריב אופנהימר ציין בעמוד הפייסבוק שלו, שכמות התושבים בבקעת הירדן יכולה לאכלס יציע בטדי- כאמתלה לוותר על הבקעה. אני חושב גם שכל תושבי הנגב מבאר-שבע ומטה מיישבים מקסימום מגדל אחד של עזריאלי (בלי הבדואים כמובן). את המגדל השני נשמור לתושבי אצבע הגליל וחגורת הכינרת (בלי ערבים כמובן). וזה יחסוך לנו נסיעות- מה שיקל מאוד על יוקר המחיה. אילת למי שדואג תהיה בשליטה בינלאומית. סך הכל בבאזל הכריז הרצל על מדינת הייטק בגוש דן וגם בן גוריון הלך לנגב רק כדי שנעזוב אותו בשקט. מדינת הייטק בגוש דן שקולטת לזרועותיה פליטים מרחבי המזרח התיכון, אסיה ואפריקה. אור לגויים!

יהירות בדרכים

יאיר לפיד יצא בתרועת חצוצרות על כך שהשמנת מתוקה הוזלה. כמה מתוק מצידו, יום לאחר מכן מחירי התחבורה הציבורית התייקרו משמעותית. בישראל התחבורה הציבורית היא מהגרועות בעולם המערבי. יש לה את המפתח לחסוך בצריכת דלק. לשמור על הסביבה. להקל על עומסי התחבורה. לחבר בין מרכז ופריפריה. לצמצם את תאונות הדרכים. להקל על השכבות החלשות ומעמד הביניים. ולהביא גאולה לעולם (טוב אולי קצת נסחפתי). על מה ולמה עולים מחירי התחבורה? אנחנו גם משלמים מחיר יקר וגם סובלים משירות תחבורה בלתי יעיל! שמישהו יתעשת שם בבקשה.

קצת קולטורה

בזמן האחרון יש כל מיני אירועים ממשיים לחברי פייסבוק. העולם הוירטואלי קורם עור וגידים בבמות וכנסים, ואני שואל, מה יהיה הצעד הבא? ערב הקראת סטוטוסים?

וללא קשר אקטואלי

האבולוציה עשתה טעות חמורה אצל וולדות ההומו-סאפיאנס, סאפיינס המכונה על פי המקורות אדם. וולדותיו נולדו חסרי יכולת דיבור. שלא לומר אילמים. כך כל אחד מטיל את גחמותיו, צרכיו, חששותיו ותחושותיו על אותה ברייה אומללה. "חם לו!" קובע האב שחזר מצעידה והוא רותח מחום ומפשיט את בגדיו. "הוא קופא מקור!" קובעת נחרצות האם חסרת ההמוגלובין בדם, כיתר בני מינה. "הוא רעב!", אומר שוב האב המורעב. "צמא!" אומרת האם הצמאה בעצמה. "כואבות לו האוזניים" אומרת הדודה, "גם ליואבי כאב כשהיה בגילו", היא עושה מיד גזרה שווה. ורק הוא ידע למה הוא ממשיך לבכות

שאלת השבוע

לאשתו של אביב לביא קוראים אביבה לביאה?