היום בהיסטוריה: בגלל 'המרד הערבי' הוקם נמל תל אביב

"היום כ"ב באדר א' תרצ"ח יחוג היישוב היהודי את חג פתיחת נמל תל אביב לתנועת נוסעים… שלב חשוב הוא בדרך היישוב העברי אל הים". נכתב בעיתון "דבר" לרגל פתיחת נמל תל אביב.

ב'מרד הערבי הגדול', שפרץ בניסן תרצ"ו, הוכרזה שביתה כללית בנמל יפו והקשר בין יפו לתל-אביב ניתק. ענף יצוא פרי ההדר נפגע קשות בשביתה מכיוון שאף לנמל חיפה לא ניתן היה להעביר את יבול ההדרים.

הבריטים טענו כי פתיחת הנמל זו כניעה לשביתה הערבית, ולכן אסרו על פתיחתו. אך לאחר לחצים רבים מצד היישוב התירו את פתיחת הנמל בתנאי שהמימון לא יבוא מקופת המנדט. בתחילה נבנה נמל קטן להעברת סחורות. מיקומו נקבע על ידי האחים עמירם ויאיר שוחט וכתריאל יפה. יפה היה מחלוצי הימייה העברית בארץ ישראל ורב החובל של ספינת כ"ג יורדי הסירה.

השלושה חיפשו אזור בו המים בקרבת החוף הם מספיק עמוקים לצורך מעבר של סירות עמוסות. הנמל כולו הוקם בכוחו של היישוב העברי בלבד ועל כך הייתה גאוות היישוב. גאוות נוספת הייתה גם על כך שהנמל כולו הופעל על ידי עבודה עברית.

ראשוני הפועלים העבריים בנמל היו פועלים סלוניקאים, חניכי האגודות הימיות וחברי קיבוצים. הסלוניקאים השתלבו במקצועות השונים והטביעו חותמם על ההווי בנמל. לאחר השואה, בה הושמדה מרבית יהדות סלוניקי, השתלבו גם ניצולי מחנות השמדה בעבודה בנמל.

תל אביב תפסה את מקומה של יפו

בתחילת שנת תרצ"ח אישרה ממשלת המנדט בפעם הראשונה להוריד נוסעים בתל-אביב. הנהגת היישוב ראתה בכך תקדים חשוב מאד בנושא העלייה לארץ. משום כך יום חנוכת נמל הנוסעים, כ"ב באדר א' תרצ"ח (23.2.38), היה יום חג גדול בנמל ובעיר כולה.

לראשונה עולים שהגיעו לארץ ירדו לחוף תל-אביב, והמפגש הראשון שלהם עם ארץ-ישראל היה עם סביבה עברית לאומית. תל-אביב תפסה את מקומה ההיסטורי של יפו כשער לארץ-ישראל, והכינוי של נמל יפו, 'שער ציון', הועתק לנמל תל-אביב.

דוד רמז, מראשי היישוב, סיים את נאומו ביום פתיחת הנמל לנוסעים במשאלת לב:

"אין ספק כי בוא אוניות עולים לנמלנו תעורר לבבות בכל תפוצות הגולה הציונית. תרשוני לסיים בפסוק: עלה נעלה וגם יכול נוכל"