שוברת שתיקה: הספר של יולי נובק הוא אגרוף בבטן

חמש שנים לאחר שעזבה את תפקיד מנכ"לית שוברים שתיקה, יולי נובק מוציאה לאור ספר חדש בשם "מי את בכלל". הספר מספר על התפקיד שלה, ועל המשבר שעברה.

להסתכל מהצד השני

"שוברים שתיקה" הפך בשנים האחרונות לאחד הגופים המושמצים והחבוטים ביותר בציבוריות הישראלית, ולא בכדי: פוליטיקאיים מימין וממרכז חבטו בהם ללא רחם. התקשורת, מצידה, התאהבה בנרטיב הזה והמשיכה לתדלק אותו באמצעות פאנלים סוערים שאוישו על ידי נציגי עמותות ימין ומשמאל, ובעיקר תנועות ימין שונות התחרו ביניהן מי הופך אותם יותר ללא לגיטמיים, שלא לומר לאיום מוחש על עתיד הציונות בארץ ובתפוצות.

יולי נובק, מי שמנכלה את הארגון בין השנים 2012 – 2017, ומי שמצאה את עצמה עומדת בחזית המתקפות, מפרסמת בימים אלה את ספרה המצוין: "מי את בכלל" – הספר מגולל את החוויות שלה בשוברים שתיקה, לצד המשבר שחוותה ושהוציא אותה למסע חוצה יבשות מסביב לעולם.

הספר מרתק, מפחיד, עוצמתי, אבל, ובעיקר יש לומר – הוא ספר שחושף המון כאב ולעיתים גם לא מרחם על הקורא. ברגעיו הדרמטיים הוא מצליח להפתיע את הקורא וללפת אותו פנימה לתוך המסע שעוברת הגיבורה והוא מצליח להעביר דרך דפיו את הכאב והעומק של הצד השני.

הספר לא פוליטי במובן המיסיונרי של המילה, על אף שמגולמות בספר תובנות ורעיונות פוליטיים שהכרחיים מתוקף חוויותיה ועיסוקה של הכותבת, היא דווקא מבקשת להעביר את הקורא מסע פנימי של חיפוש אחר משמעות, קיום, זהות, ואחר ההגדרה של המילה בית.

המסע

נובק יוצאת למסע כשהיא מרגישה שאין לה יותר בית. לאחר שורה של חוויות מטלטלות שנפרשו על פני כמה שנים – מאירועי צוק איתן דרך קמפיין השתולים ועד לגילוי של חפרפרת בארגון שהושתלה על ידי תנועות ימין ופוליטיקאיים (אל תפספסו את החלק שבו נובק מספרת כיצד אורן חזן כשעוד היה אלמוני, ניסה להסתנן לארגון ונבלם).

הסופרת לוקחת אותנו למסע מאחורי הקלעים של האירועים הללו אשר סוקרו רבות בתקשורת ומציגה אותם מהזויות שלה – דרך ההתמודדות שלה, המחיר ששילמה, ועל העיסוק הבלתי פוסק של מרכיב התרעלה שאף אותם אשר מורכב מפוליטיקה, תקשורת ודימוי ציבורי שניזוק.

אפשר להבין את הבחירה שלה לצאת למסע – כולם כינו אותה בוגדת, והחוויות שעברה מצמיתות ומצלקות. היא מבקשת לפרוש לפני הקורא פורטרט שמציג לראווה את ערוותה של התקשורת, הפוליטיקה וארגוני הימין שכולם שותפים במידה כזו או אחרת להפיכתם ללא לגיטמיים.

ברוח ממשלת הריפוי שעלתה ביוני האחרון, המסע של יולי הוא כזה – לא מדובר במסע של "טיול אחר צבא" או "מסע התרעננות", אלא מסע ריפוי. הדמויות המגוונות וההרפתקאות המטלטלות שעברה במסע אשר שמו אותה לא פעם במצב של חיים או מוות, גורמות לה להבין את המשמעות מחדש של המילה בית.

אפשר להתנתק מהפוליטיקה?

נובק, כפי שעולה מהספר, היא טיפוס מתמסר. היא מתמסרת לכאב, לשליחות, לאמת, וגם למסע אל היעד. אין אצלה קיצורי דרך, אלא הליכה ארוכה בארץ לא ידועה עד שמגיעים ליעד. באחד מהרגעים היפים של הספר היא מתארת כיצד נכנסה לחוף היפואי ורבה עם הגלים. הפירוט של מה שנדמה כמו התמוטטות עצבים מכניס את הקורא ללופ של נובק ומשם יוצא ביחד אתה למסע של משמעות.

היא אמרה לאחרונה שסיימה עם הפרק הפוליטי בחייה. בתור מי שהזהות שלה מאוד פוליטית, אני מתקשה להאמין שתצליח להתנתק לחלוטין מכך. עם זאת, עצם האמירה הזו מבטאת את התפיסה שלה: יולי הקודמת נשארה מאחור והיום יש יולי חדשה. כך או כך, יהיה מסקרן לראות את הפרויקט הבא של נובק שהצליחה להפתיע ולנסח את אחד מהספרים הטובים ביותר של השנה.

___________________

מי את בכלל

ספרי עליית גג, ידיעות ספרים | ינואר 2022 | 304 עמודים.