אריק איינשטיין ז"ל

נדמה לי שאני האדם שהכי גדל על שיריו של אריק איינשטיין בעולם. שיריו של איינשטיין שימשו  לשמחות, ללוויות, לטיולים, לטקסים, למסיבות, לחיזורים ולישיבה על חוף הים. לקיץ, לחורף, לאביב וכמובן גם לסתיו. לרומנטיקה, לסדיר, למילואים, לאוהדי הכדורגל, הכדורסל, או כל ספורט אחר. ליום העצמאות, לסתם יום של חול, לשמוע עם החבר'ה, להאזין לו לבד, שרים נוגים ושמחים, קצביים, או משעשעים, בתקליטים, בדיסקים, בקלטות וביוטיוב, ומה שמיוחד באריק, זה שעוד המונים מרגישים כמוני, שהם הכי הכי גדלו עליו בעולם.

ועוד מחשבה

לפני שנפטר, אריק היה נוכח בחיינו אותו דבר. לא פגשנו אותו יום יום אם בכלל. שמענו ונשמע בכל האמצעים העומדים לרשותנו לפני ואחרי. אז למה בכל אופן עצוב לנו? אולי כי אריק איינשטיין הוא בעיקר געגוע? ואולי כי מותו מסמל יותר מכל סיומה של תקופה. הפשטות, השובבות, החן, היופי, האהבה הכנה לארץ ישראל הישנה והטובה.

הישראלים

ברווח בין הרב עובדיה לאריק איינשטיין חיים הישראלים.

על ישראל ועל ישראל האחרת

בין שלל התגובות, הכמעט בלתי נתפסות בכמותן, על מותו של איינשטיין, היו את אלו שהתמרמרו קשות על נתניהו שהספיד את איינשטיין. אלה היו החבר'ה מהקסטה שנתניהו גנב להם את השלטון. הוא וישראל האחרת שאינה יפת הבלורית והתואר. היא קצת יותר מזרחית ועם כיפות כאלו ואחרות, בעלת יותר חיבה למסורת, או סתם חשד כבד לרביזיוניזם. אותם מבכים הרגישו שאיינשטיין חברם מהפועל נגנב והושחת על ידי נאומו של ביבי. הם לא מבינים שהתרבות ההגמונית שהם יצרו השפיע על כולם ומה שגדול בה ובאיינשטיין זה שהם נכחו בלבות כולם. אז חבל ללכלך דווקא את הנקודה המשותפת.

יחי בוז'י הראשון

אם כבר אנחנו מדברים על הקבוצה שפעם שלטה במדינה, אז הרצוג הוא נציגה האותנטי. כנצר למשפחה מכוננת בעם ישראל הוא מקווה להוביל את ישראל ומכין את עצמו לקרב עם נתניהו. אם הוא ימשיך את הקו המקשר הזה אז יהיה לו קשה. גם אם הוא יגרד עוד קצת כריזמה, הוא יצטרך לשכנע ציבורים רחבים שהוא נותן מענה לצורכיהם וחלקם הגדול הם מהצד המזרחי והמסורתי שהוזכר. שלי לעומת זאת כן יכלה לעשות זאת. יש בה יושרה ואצילות כפי שראינו גם עכשיו בהתייצבותה לימין הרצוג והודאה בכישלון ובכך שזה כואב לה באופן אישי. דבר שלא רבים ששים להודות בו. היא הנהיגה קו חברתי נוקשה, ברור, ולא מתפשר, שנוגע לרבים בחיי היומיום. היא הנהיגה יריבות אידיאולוגית מול הקו של נתניהו ויצרה אופוזיציה אמיתית. ועוד דבר, מה שגרם לה לגול עצמי, היא לא הלכה על שנאת המתנחלים הקמאית. אבל לרבים במחנה זה היה קו אדום, אחרי הכל שנאה קמאית היא שמדליקה אנשים, תשאלו יועצי תקשורת. ואולי בוז'י הוא רק מדרגה בדרכו של אראל מרגלית. למי שמכיר את האמביציה של ח"כ מרגלית.

קנדי קראש

לא מבין מה רוצים משטרית, כשהוא לא משחק בלהקים ולפרק מפלגות הוא משתעמם.

מזל שכזה

נאחס הבן צבי הזה, מילא כל עיתון שהוא קונה נסגר, אבל מה עשה לו אריק אינשטיין?

חנוכה

חנוכה הוא חג שמדגיש את השילוב בין הדת והלאום ביהדות. זה בעצם החג של הדתיים הלאומיים. אז הנה כמה מילים על מה זה אומר בדיוק להיות דתי לאומי:

להיות דתי לאומי זה בעיקר להתבייש ולהוכיח. כי אתה צריך להתבייש בזה שאתה לא מספיק דתי ליד חרדים ולהוכיח להם שאתה כן יודע מיהו הריטב"א. אתה צריך להתבייש ליד חילונים כי אתה לא מספיק ליברלי ולהוכיח שאתה יודע מה הולך בטלוויזיה ואתה ממש נגד הדרת נשים. להיות דתי לאומי זה להתבייש מאלה בפריפריה כי איך זנחת אותם? ולהראות להם שאתה הכי הולך לפריפריה, בגובה העיניים כמובן, חלילה לא להתנשא. להיות דתי לאומי זה להתבייש על איך היהדות גזענית ומה היחס לערבים ולהוכיח שאתה דווקא מחובר לעמי העולם ובעד יחס של כבוד במחסומים. להיות דתי לאומי זה להתבייש מצד אחד בכל פעם שרב עושה "פדיחה" בתקשורת ומצד שני להוכיח שאתה לא תמיד שומע להם בכל דבר. להיות דתי לאומי זה לרצות שהחרדים יכירו ברבנים שלך אבל אתה לא תמיד מכיר לא בשלך ולא בשלהם. להיות דתי לאומי זה לרצות להיות ראשון בכל דבר, אבל רק אחרי שכבר היו שם, ואז בפועל יוצא שאתה שני. להיות דתי לאומי זה לכבוש את הצבא, אחרי שכולם בתקשורת, לכבוש את התקשורת כשכולם בפוליטיקה, לכבוש את הפוליטיקה כשכולם  בכלכלה, ואז מתי שהוא להבין שזה מרוץ די מעייף. להיות דתי לאומי זה לשאול את עצמך כל פעם מה אתה יותר דתי או לאומי? ואז לענות שאתה לא זה ולא זה, כי אתה לא אוהב הגדרות. להיות דתי לאומי, מה זה בעצם?

וללא קשר אקטואלי

כבר מזמן שלא דיברתי על המוות שלי. מה יקרה אחרי מותי, לאן ולמי ילך ההון שצברתי. מה משמעות המוות וכולי. עד שנדרשתי לשוחח עם הסוכן ביטוח שלי.

שירה בציבור

פמיניסטיות שירו איתי יחד: "לאמא שלי יש סולם".  לא שומע אתכן שם בסוף!

שאלת השבוע

ומי ישלם? בנון?