כולנו היינו בלווייתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בין פיזית ובין תקשורתית. כולנו נדחפנו עם ההמונים, נדהמנו עם סיוון רהב מאיר, פורשננו עם מיטב הפרשנים, הספדנו עם מיטב הרבנים. הערצנו את גודלו וכוחו, גאונותו והשפעתו הפוליטית. שמענו, ראינו, קיבלנו צ'פחות עם פוליטיקאים. ופה ושם היו שלא התאפקו והוציאו את דיבתו.

למחרת קמנו כאילו מחלום רע. הלומים אחרי אירוע ענק. עוד לא הספקנו להתאושש וכבר התככנות הפוליטית יצאה מהבקבוק, לא חיכתה אפילו לתום השבעה. לאט לאט התחילו להשמיץ את הדחפנות של המאמינים (כינוי נבער מדעת כזה), פרשנו לנו את הבכי של כל חבר בש"ס והציבו אותם על סולם האותנטיות, שתחתיתו כמובן הזייפנות וכישורי המשחק.

מספריי לוויה דרסטיים אותם ביקשה התקשורת להדגיש כדי להעצים את הדרמה, לפתע כששכחה הסערה החלו באותה תקשורת עצמה לפקפק בהם ואף להשמיצם. מצאנו את עצמנו שוב בחיים הרגילים עם מרן שאיננו וכולם מנכסים אותו לעצמם. דשים בדמותו, וחוזרים לחבטות הפוליטיות הרגילות בין הפלגים במדינה.

אחרי מות קדושים אמור

אומרים לנו שהציווי האחרון של מרן הוא, "הצביעו משה לאון" לי דווקא יש הרגשה שיהיו עוד כמה ציווים אחרונים!  ועל כך אפשר בהחלט להגיד שהחלו קרבות הירוש"ס.

הדור האבוד

מסתבר שאני שייך לדור האבוד! הייתי כמובן מעדיף להיות בדור דעה, דור המייסדים, דור ודורשיו, אך זה נחמד לדעת לאיזה דור אתה שייך. עכשיו רק נשאר לי לברר אם אני בתקופת הפלסטיק, התקופה האוטומטית, עידן המחשב, האינטרנט, או בכלל הפייסבוק והסמרטפון. לרוב מקובל שאלה שיבואו אחריך יאפיינו את תקופתך, אני משער שדוד המלך לא ידע שהוא חי בתקופת הברזל ובוודאי לא חשב שאלו שיגדירו את התקופה גם יפקפקו בקיומו.

אני אישית חושב שאין זה מקרי שהדור האבוד יוצר בתקופה שהמיקרוגל יצא לאוויר העולם. אני בטוח גם שכישורי הרבים והתואר אותו אני כמעט מחזיק ביד, דורשים שכל חברות המשק יעוטו עלי וירעיפו על ראשי כספים ומחמאות. קריירות ניהול מבטיחות, תכנית טלביזיה אישית, הרצאות ברחבי הגלובוס ולחיצות ידיים עם נשיאים ואנשי שם. לגבי דור המיקרוגל זה מובן מאליו, שמים לעשרים שניות, או שנים והכל מוכן.

בין הרב עובדי לפרס נובל

אין מפקפק בכישוריו השכליים הפנומנליים. ולמרות זאת הוא חיי חלקים רבים מחייו בדוחק, כשהתמנה לדיין בבית הדין הרבני בפתח תקווה לא ספרו אותו בכלל והרבנים שם דברו ביידיש כדי שלא יבין אותם. הוא צעד לאט לאט במעלה הדרך. כך היא דרכה של תורה ודרך העולם (נו טוב מעבר לכמה חריגים)

נכון, פרס נובל וכאלה. מטיחים אותם אלו שמצודדים בתלונות דור המיקרוגל. הם טוענים שמעבר לים קל יותר ופה רק תוקעים מקלות בגלגלים לצעירים מוכשרים (כולנו הרי כאלה). הם הרי זכו בו רק כי בחו"ל יש את התנאים לכך. נתעלם מהעובדה שמדינה כה צעירה וקטנה הוציאה תחת ידה כבר די מדענים זוכי הפרס הנחשק ועוד מספר מועמדים רציניים וכן גם כאלה שצמחו פה והמשיכו את דרכם בחו"ל ועדיין רואים את עצמם כישראלים וראו זה פלא הם אפילו לא מתביישים בכך.

עכשיו יתווכחו למוות על בריחת המוחות בלי לקחת בחשבון את שוק המוחות הגלובלי שחוצה גבולות ואת היוקרה שיש בעשייה אקדמית בהוורד או פרינסטון. כי מי פראייר להישאר באוניברסיטה כאן בארץ כשיש הצעות מפתות בחו"ל?

מסוממים בעבודה

שדולת שתי המדינות בהנהגתו של חבר הכנסת חיליק בר יצאה לפגישה עם אבו מאזן במוקטעה ברמאללה. בר כנראה תכנן היטב את המפגש לעונת המלפפונים אז הדבר יתפוס כותרות. משלחת פיוס ופתרון של ח"כים בעונה כזו יכולה לגרור שבוע דיונים ותגובות בכלי התקשורת. אך רבות מחשבות, דווקא באותו יום התבקש מרן הרב עובדיה יוסף לישיבה של מעלה והדבר טרף את כל הקלפים והעסיק את התקשורת עד מעל לראש. אם תרצו סגירת מעגל של הרב עובדיה בכל הנוגע להסכמים עם הפלסטינים.

נו אז שלי דפקה כמה שאכטות איזה גילוי מרעיש. נראה לי שהדבר היחיד שמדליק את הגוורדיה הוותיקה של העיתונות, אלא מתקופתה, זה למה היא לא הזמינה אותם. היא מצטרפת לכבוד הנשיא אובמה שגם הודה על כך (תחליטו אתם אם זו מחמאה). וואלה היא אמרה פעם שהיא לא עישנה, מצקצקים אחריה עכשיו בהנאה, כי עם הנורמות של כולנו, כולם מדווחים על דברים כאלו למעסיק ובטפסים השואלים על כך (או על דברים דומים).

שבת שלום