הפרעות של ערביי ארץ ישראל, הפכו אותי לאיש ימין. איבדתי כל אמון בדו קיום, בו האמנתי לפני הפרעות.

הפרעות הקולקטיביות הביאו אותי למסקנה ברורה: ערביי ארץ ישראל, וקל וחומר הפלסטינים, לא ישלימו עם קיומה של מדינת ישראל. בלשד עצמותיהם, מרגע לידתם, הם יונקים את השנאה ליהודים ולישראלים. לו היה בידם, ערביי ארץ ישראל היו הורגים יהודים כמו בפרעות תרפ"ט.

פשוט נדהמתי. נדהמתי מעוצמות השנאה. נדהמתי מעוצמת הבגידה בשכניהם היהודים. נדהמתי מהשתיקה הרועמת של כל שאר ערביי ארץ ישראל והמנהיגות שלכם. רק הריחו דם יהודי, אז גם המופתים הצטרפו להסטה פרועה באמצעות המסגדים.

מאז הפרעות בשנת אלפיים, חשבתי שחל שינוי מהותי ביחס של ערביי ארץ ישראל ליהודים ולישראלים. האמנתי שהחיים ביחד, שהריבוי העצום של סטודנטים ערבים הלומדים באוניברסיטאות בארץ, של ריבוי רופאים ואחיות ערבים, של ההבנה שהמדינה נותנת להם איכות חיים שבחלומותיהם לא היו מקבלים במדינה פלסטינית, תעצים את הדו קיום.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אירוע דקירה בלוד

ובאמת, שכנים ערבים חייכו לשכנים יהודים. שתו קפה ביחד. קולות אחרים התחילו להישמע, בעיקר על ידי עבאס. חשבתי שעומד להיפתח דף חדש. עד לפרעות. אז הבנתי. הבנתי שלא הבנתי את נפש ערביי הארץ.

לא היה דו קיום, אין דו קיום, ולעולם לא יהיה דו קיום. כי יש בערבים איבת עולם כלפי הישראלים, וזה לא ישתנה גם בעשרות שנים של שקט. תמיד יהיה איזה טריגר קטן שיצית. וברגע שרק ירגישו שהם מצליחים, הם יהפכו את עורם.

מסתבר שרוב הצעירים ערביי ארץ ישראל הם תומכי חמאס. גם השקטים שביניהם. כולם אותו דבר. רק שיש פרגמטיים יותר. אני שצידדתי בעד שתי מדינות לשני עמים, רק חושב לאור הפרעות מה יהיה כשתהיה להם מדינה. הרי חמאס ישתלט עליה, ויתסיס את כל ערביי הארץ והעולם.

בפעם הבאה שערבי יסטור ליהודי ברכבת הקלה, צריך לגרש אותו מיד מן הארץ. צריך להרוס בתים של פורעים ערבים, צריך לגרש משפחות. הגיע הזמן לנקוט יד קשה ביותר מיד בהתחלה. לפעול באופן לא מידתי. אין כבר מה להפסיד, אין ממה לפחד. דו קיום ממילא לא יהיה.

מה שעוד הביא אותי לימין, היא שתיקתם הרועמת של אנשי השמאל. הרפיסות, נמיכות הרוח, ההתבטלות כלפי פורעים ערבים. ואם מישהו מהם פתח את הפה, זה כדי להאשים את היהודים בפרעות ולקרוא מיד להפסקת אש. פחד מכל ביקורת של איש תקשורת רופס בארץ ובחוץ לארץ.

הם היו הראשונים שהיו צריכים לקרוא לשטח את עזה. לקרוא בשם הצדק למיגור הפרעות, כשבמדינת ישראל הריבונית שורפים בתי כנסת ויהודים מפחדים לצאת לרחוב.

אבל די. הם אבודים. אין מה לצפות מאנשי השמאל שהפכו פוסט ציונים ודואגים לערבים הפורעים יותר מאשר לאחיהם היהודים.

אני לא מתחרט שניסינו. אבל עליי להודות בכישלון המהדהד. ואולי טוב שגילינו זאת. כי לא היה דו קיום, ולא יהיה דו קיום. ולכן, הפכתי לאיש ימין.

=======

דב הלברטל הוא פובליציסט ומשפטן חרדי ישראלי. מחבר סדרת הספרים "ערך החיים בהלכה"