אולי הגיע זמן לפיוס היסטורי בין המתנחלים לתנועת העבודה? אולי הגיע הזמן לראות את המשותף ולא את המפריד? אולי הגיע הזמן לשים את הכעס והדם הרע בצד ולחבור לברית פוליטית כנה. ברית המחושקת על בסיס ערכים משותפים?

המתנחלים תמיד ראו את עצמם כחלק מתנועת ההתיישבות. כממשיכי דרכם של דור המייסדים, כפרק נוסף בתנועת ההתיישבות, זאת שבאה לאחר מלחמת ששת הימים. גם תנועת העבודה לא ישר צעקה "כיבוש, כיבוש".  אלון, גלילי ואף פרס הלכו יד ביד עם המתנחלים ליישב את הגבעות השוממות.

נכון אי אפשר לומר שהאידיאולוגיה זהה, אי אפשר גם למחוק את השנים הרעות ששיאם ברצח רבין המתועב. אי אפשר באחת לכסות על התיעוב, השנאה, ההטחות ההדדיות בין הצדדים. "משיחיות" מכאן ו"עוכרי ישראל" משם, אבל הגיע העת. מי שסימנה את הפתח לברית ההיסטורית היא מנהיגת תנועת העבודה שלי יחימוביץ'. באומץ רב קראה יחימוביץ' בתוך המחנה הפוליטי שלה, כי המתנחלים הם לא אויב.

תנועת העבודה, מעבר לשורשים המיישבים ולערכים הסוציאליסטיים, היא גם תנועה פרגמטית מהבחינה המדינית. הפרגמטיזם הוא גם להבין שברכסים החורזים את ירושלים משני צדדיה ישנם מאות יישובים פורחים, עם עשרות אלפי בתי אב. אי לכך פתרון מדיני רציני המסתכל על המציאות יהיה חייב לכלול אותם בכל הסדר שהוא. גם בקרב המתנחלים, אלו שפעם הסדר מדיני ומשא ומתן היו מילים גסות, היום נשמעים דיבורים ופתרונות כאלו. ואם כל אחד יחזיר את שיח הצדק ההיסטורי, כמו- איך קמו ההתנחלויות, לעומת מתי נולדה התנועה הפלסטינית ומימי קנה אברהם את מערת המכפלה, לא נגיע לשום מקום.

● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

מי שלא יעמוד לו ליבו לסלוח למתנחלים על "עוולתם", או לחלופין לשמאלנים על "בוגדנותם", נזכיר לו שלתנועה הפלסטינית שזרתה הרס ודמים רבים הצליחו בישראל לגשש לקראת פיוס, אז בין אחים פנימה אי אפשר?

לקראת המהפך ב77' הפנו עורף המתנחלים לתנועת העבודה והעלו את בגין על נס, מאז לא סלחה תנועת העבודה לבניה המאומצים. הברית עם הליכוד נראתה איתנה ויציבה מאי פעם, אך הליכוד הלך תמיד על הבסיס הביטחוני, לעומת הבסיס ההתיישבותי. וכמאמר המפא"יניקי הידוע, מוצב עם חיילים אפשר להזיז ואילו היכן שנחרש התלם האחרון שם יעבוד קו הגבול. בליכוד העבירו יישובים משל היו מוצבים צבאיים ולא אדמות מיושבות. צאו וראו מתי מפלגת העבודה פינתה יישובים? גם לא בהסכם אוסלו.

גם בהיבט הכלכלי המתנחלים אינם קפיטליסטים מוצהרים והם יותר קרובים לערבות הדדית והסלידה מהחיבוק האמריקאי האוטומטי מבית היוצר של מקדונלנד'ס וקוקה קולה.  פעמים רבות בני קיבוצים ומושבים, חברי תנועות הנוער משמאל דומים במראה המסונדל ופשוט הבגדים לאחיהם מההתנחלויות.

אגב החיבור בין הצדדים כבר החל באופן מעשי בכפרי סטודנטים בצפון ובדרום ומיזמים חברתיים ובבתי המדרש הפלורליסטים. צעירים וצעירות נפגשים באותם  צמתים ציוניים של החברה הישראלית, עכשיו חסר רק החיבור בראש הפירמידה, דרך ההנהגה משני הצדדים.

פרופסור שלמה אבינרי טוען שתנועה שמציעה טרנספורמציה של היהדות לזמנים הללו היא זו שיכולה לתת מסגרת ומשמעות לציונות. תנועת העבודה (מפא"י) עשתה זאת בראשיתה ולאחריה הליכוד. כיום אני חושב שברית כזו תחדד את הנקודה היהודית, אוניברסלית מודרנית, הן מצד המתנחלים והן מצד תנועת העבודה. אלה ימתנו את גילויי הקיצוניות הדתית מצד גורמים בהתנחלויות ואלה את גילויי ההתנכרות ליהדות והציונות אצל גורמים בצד השני. שיח כזה יכול להיות קרקע פורייה לחדשנות ציונית ודתיות. להוביל את התקיעות המדינית, וייתן רעננות פוליטית. ויפשר בין הניצים בחברה הישראלית לפחות בנקודות כואבות אלו.

ברית כזו צריכה לדלג מעל משוכות רבות, היא צריכה להיות מובלת באומץ של מנהיגים. ומנהיגי כל הצדדים, גם אחרי פריימריז ושינויים פוליטיים במפלגות צריכים לבחון את האלטרנטיבה הזאת.

זה נראה מופרך, מנותק מהמציאות ואולי נכון אך מאוחר מידי, ואכן אני מודה שאלו אולי חלומות באספמיה שיגנזו כלעומת שבאו, בכל אופן זה כיוון מעניין שאפשר לתת עליו את הדעת.