גליה עוז, בתו של עמוס עוז מעידה כי אביה היה אב מכה ומתעלל.

"בילדותי אבא שלי היכה אותי, קילל והשפיל. האלימות היתה יצירתית: הוא גרר אותי מתוך הבית וזרק אותי על המפתן בחוץ. קרא לי טינופת. לא איבוד עשתונות חולף ולא סטירת לחי פה ושם אלא שִגרה של התעללות סדיסטית. הפשע שלי היה אני עצמי, ולכן לענישה לא היה סוף. היה לו צורך לוודא שאשבר."

כך מעידה סופרת הילדים גליה עוז על אביה הסופר ואיש השמאל עמוס עוז, בספר "דבר שמתחפש לאהבה", ספרה האוטוביוגרפי הרואה אור לאחר שנים ארוכות של פחד, שתיקה והסתרה.

"הספר הזה הוא עלי," היא כותבת, "אבל אני לא יחידה. בתים כמו הבית שבו גדלתי צפים איכשהו בחלל, הרחק מהישג ידם של עובדים סוציאליים, מחוץ לטווח ההשפעה של מהפכות כמו מי טו, בלי להשאיר סימן ברשתות החברתיות. מסויטים ומבודדים, הם מצפינים בחוכמה את הסודות שלהם כמו ארגוני פשיעה. כדי לכתוב על זה אין לי ברירה אלא להתגבר על האילמוּת והחשאיות, על ההרגל לשמור הכול בבטן ועל הפחד מה יגידו. אני לא באמת מתגברת, כמובן. אבל אני כותבת."

עמוס עוז נפטר בגיל 79, לפני כשלוש שנים, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בינו לבין ביתו גליה היה נתק של שנים ארוכות, וכעת מסתבר הרקע שלו.

==

"דבר שמתחפש לאהבה" יוצא לאור בהוצאת כנרת זמורה ביתן.