כחלק מהמגילות שד"ר חגי בן ארצי מוציא תחת ידו, הספר "מגילת השואה והתקומה" שיצא השנה, צולל לאחד המאורעות הנוראיים שידע העם היהודי. לא סתם נקראת המגילה מגילת השואה והתקומה- כי ד"ר בן ארצי כורך אותם יחד בפרספקטיבה היסטורית.
כמו במגילות האחרות שלו, הספר כתוב כמגילה עם פסוקים, קריא וזורם מאוד ומיועד לבני הנעורים – אך לא רק להם הוא מומלץ. בכתיבתו מעניק בן ארצי מבט אמוני לאירוע שטלטל את העם היהודי – ומציע לו פשר המבוסס על הגותם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק וכן של הרב יששכר טייכל הי"ד – שנרצח בשואה, אך בטרם הירצחו בידי צורר נאצי, הספיק לכתוב ספר על מסקנותיו; מדוע באה הצרה הצרורה הזו על העם היהודי. הרב טיכטל, שהיה יהודי חרדי שהתנגד לציונות, עד אותם ימים שחורים שכיסו את אירופה, בעודו כותב זאת בעליית הגג בה הסתתר מהנאצים, מאשים את גדולי התורה שהתנגדו לציונות ורואה בכך את הסיבה לרצח הנורא וההשמדה של הקהילות היהודיות המפוארות סביבו.
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
אם בדורות האחרונים סיפורי השואה קיבלו פרסונליזציה והזדהות עם כל סיפור וסיפור של ניצול, בהבנה שכל אדם הוא עולם ומלואו. בספרו של בן ארצי אנחנו מתרוממים למבט על שמכפיף את עצמו לתמונה הגדולה שהוא רוצה לספר – על התקומה והסירוב העקשני של היהודים לראות בארץ ישראל מזור לתחלואי הגלות.
זה הנרטיב הציוני של השואה והתקומה עם ההוספה האמונית הציונית דתית, שמעניקה משמעות לאירועי יום השואה בקונטקסט היסטורי. הרב קוק היה זה שכתב היסתוריה בת"ו ולא בטי"ת מכיוון שראה במילה היסטוריה: "ההסתר י'ה", כהסתתרות ה' במציאות. ולכן הספר מציג כך את האירועים שהאתוס הציוני- אמוני הוא זה שנותן משמעות אל מול האתוס הציוני – אך לא רחוק ממנו.
אני מודה שיש משהו לא נוח כשאימי השואה והקטל הם יחסית שוליים בהיסטוריה שפורס בן ארצי, שמתחיל אותה מראשית האנטישמיות שליוותה את כל מהלך הגלות ועד לפירוט ארוך ומעניין של כל מהלכי מלחמת העולם השנייה – כשהשואה נסקרת ממבט על- עם ציון רשעותם של הנאצים ומעשי הטבח – אך הוא לא מתעכב עליהם ומיד מושך את הקורא לרצף ההיסטורי שהוא לב הסיפור שמציג בן ארצי.
ברם, בתוך המון הסיפורים האישיים, עדויות הניצולים וסרטי השואה שיש למכביר כיום, טוב מידי פעם להרים את הראש ולראות את הפסיפס הרחב של ההתרחשות הגדולה עם המבט האמוני – ציוני שמהדהד בתוכו את הקריאה הנבואית לשוב אל ארץ ישראל כתכלית כל מכאוב, וכפסגת רצון ה' בעולם.
פרספקטיבה מומלצת לדור הצעיר, אבל לא רק.

מגילת השואה והתקומה, 160 עמ’, בהוצאת ספריית בית אל- שבט תש"פ, בפרואר 2020.

מה דעתך בנושא?
3 תגובות
1 דיונים
דוד
אני רוצה לדעת למה נבחר התאריך הזה כ"ז בניסן?
10:17 20.04.2020שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
שלום
דוד בן גורין {ראש ממשלת ישראל הראשון} קבע את התאריך הזה סתם *כי בא לו*!!! אז באו אליו רבנים ואמרו לו בדיוק מה שאמרת {דוד} שיש איסור להתאבל בחודש ניסן, אז שיעביר את זה לתאריך אחר {לשבוע אח"כ או לכל זמן} - רק שלא יהיה בחודש ניסן שבו נגאלנו ממצרים ואנחנו צריכים להיות שמחים... אז רה"מ בן גוריון עשה את זה דווקא בחודש ניסן מרוב שנאת הדת שלו???????????????????????????????????????? וזאת סיבה שלא נעמוד דומייה אבל כמובן אם אנחנו ברחוב אם אנשים חילונים - חובה עלינו לעמוד גם דקת דומייה!!! שלא יהיה חילול השם חס וחלילה תודה רבה????????????
09:11 22.06.2020שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
אלי יוסף
והגדת לבנך לאמר מה קרה בשואה. דברו על אהבת האדם - דברו על אנשים שבאמת התנגדו לאנטישמיות. לא אנשים שמדברים גבוה גבוה . אלה האנשים שאהבת האדם בער בהם והם סיכנו...
והגדת לבנך לאמר מה קרה בשואה. דברו על אהבת האדם - דברו על אנשים שבאמת התנגדו לאנטישמיות. לא אנשים שמדברים גבוה גבוה . אלה האנשים שאהבת האדם בער בהם והם סיכנו את חייהם להציל יהודים. דברו על ראול וולנברג שדמיין את הכאב שלנו והוציא אלפים ממצעד המוות. דברו על ויטהולד פילצקי שהתנדב להעצר על יד הנאצים ולהשלח לאושוויץ כדי להבריח אנשים משם עם מידע אמיתי על אושוויץ על ההתחלה. איך התחנן שחטיבת צנחנים יצנחו ויתקפו את אושוויץ והוא יארגן מרד בפנים. איך העולם כולל המנהיגות היהודית נשארו אדישים . והוא אמר בליבו מול האדישות בחוץ - " אחים סטינו מהדרך בצורה מחרידה" . ספרו על סוגיהרה שקיבל איומים ממשרד החוץ היפני שבל יציל יהודים ואמר לאשתו חרף האיומים - " אני מעדיף להיות בצד של אלוקים ". ואז אם יש לכם אומץ - תשאלו את הילדים - איך אנחנו היום מחמשים רוצחי המונים. והילדים יענו - " אבל אבא אמא גם אנחנו רוצים להיות בצד של אלוקים " תתחננו לילדים - שיתנו לנו קצת תום לב קצת טהרת הלב. שנרים זעקה ותפילה - נכריז על יום צום - ש40 שנה אנחנו מסייעים צבאית לרוצחים המונים. ארגנטינה וצילה- - בשנות ה70 , רואנדה בשנות ה90 - 800000 נרצחו גם עם נשק שלנו. ולאחרונה דרום סודן - 382000 נרצחו עם הרבה נשק שלנו. ומביט בילדים שלנו ונבכה - והבכי תצא זעקה - אני אחראי שאתם לא תירשו את הפשעים האלה. זה האחריות שלי כאבא , זה האחריות שלי כאמא.
המשך 03:41 20.04.2020שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר