רב היישוב של ניצולי השואה במכתב מצמרר:'ידיי רועדות'

הרב צבי ארנון, רבו של היישוב 'ניר גלים' שהוקם על ידי ניצולי שואה, שלח אמש (שלישי) לתושבי היישוב מכתב מצמרר ומלא בכאב על החלטתו לסגור את בית הכנסת ביישוב לראשונה לאחר 71 שנה, בעקבות מגיפת הקורונה.

המכתב המלא:

חצות לילה, אני יושב לכתוב, ידיי רועדות ועיניי דומעות.

שבוע ארוך של דיונים, מחשבות והתלבטויות.

ערב מייגע של דיונים ונסיונות למצוא אולי, אולי דרך למשהו…

ולא מצאנו.

71 שנים לא כבה האור בבית הכנסת שביישוב.

מהיום שהמייסדים הקימו אותו בשמחה והתלהבות, לא פסקה בו התפילה.

בימות החול ובשבתות, בימי חג ומעד, בימים של שמחה ועצב.

והיום אני מוכרח לכתוב ולפסוק לכם שעקב המצב והמגפה, ממחר בבוקר אנו מכבים את האור.

מכבים את האור בכל בתי הכנסת בימות החול ובשבתות.

קשה הדבר לכולנו.

בית הכנסת הוא הלב הפועם של היישוב.

בית הכנסת הוא המקום שמגדיר אותנו, את השקפת עולמנו ואת אורחות חיינו.

וקשה עוד יותר במקומנו הקטן.

לאורך השנים שמעתי סיפורים מדור המייסדים כיצד התפללו במסירות נפש,

במחנות ובגטאות, במלחמות ובמחתרות.

מי מאיתנו אינו מכיר את מחזור התפילה שכתב שלמה הרצפלד ז"ל בהיותו בשבי במצרים.

והיום, אנו נאלצים לסגור את שערי בית הכנסת ולבקש ולהורות לציבור שלא לארגן מניינים.

לא בבתים ולא בחצרות. לא למנחה ולא לערבית. לא לקבלת שבת ולא לאמירת תהילים.

אנו עוסקים היום בפיקוח נפש ברמה הציבורית. כל מעשה של שמירה על כללי הזהירות הנדרשים כרוך בקיומן של כמה מצוות מן התורה. א. מצוות לא תשים דמים בבית. ב. מצוות לא תעמוד על דם רעך. ג. מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ד. מצוות ואהבת לרעך כמוך.

אם עד לפני מספר ימים יכולנו לקבל התרוממות רוחנית מתפילה, מלימוד תורה וממצוות חג הפורים, הרי שכעת נוכל לקבל התרוממות רוחנית לא פחות גדולה מקיומן של ארבע המצוות שהזכרנו. זוהי נקודת המוצא המוסרית והערכית להתמודדות עם המצב בו אנו נמצאים.

אני מאמין שככל שנקפיד יותר- כולנו ביחד- כך נציל יותר חיים. נזכור שקבוצת הסיכון כוללת בתוכה את דור המייסדים, ואת הסבים והסבתות של הצעירים שבינינו. ומעבר לכך, נמצאים בתוכנו עוד חברים ברגישות גבוהה שפעמים שאנו לא יודעים עליה דבר.

ימים מאתגרים אלה עשויים להתגלות כימים מרוממים ומצמיחים. זהו זמן שבו מתגלה קוצר ידו של האדם לנהל את העולם, ובו מגלים אנו כיצד, למרות כל ההתקדמות המדעית והטכנולוגית (ואולי אף בגללה), אנו עומדים בפני אירוע כי עוצמתי. וכאן המקום לכוחה של תפילה. אמנם תפילת הציבור השגרתית שלנו לא יכולה להתקיים כסדרה, אולם דווקא זמן כזה הוא זמן לתפילת יחיד בוקעת שערי שמים, כל אחד בזמן ובסגנון המתאים לו.

לכן חשוב להדגיש: אנו סוגרים את בית הכנסת אולם לא את התפילות ואת לימוד התורה. להיפך, דווקא בתקופה זו חובה על כל בית לחזק את תפילת הנשים, את תפילות הילדים, את תפילתם של תינוקות של בית רבן. זה הזמן בו הילדים יכולים לראות את הוריהם מקיימים תפילה משפחתית עם כוונה ואמונה.

וכך ביחס ללימוד התורה. זה הזמן להתחזק ולהוסיף. להרבות בלימוד פרטי ומשותף של בני המשפחה. ההקפדה על שמירת העולם הרוחני היא זאת שתאפשר לנו במהרה לפתוח את השערים.

את המכתב חתם הרב במילים מתפילת אבינו מלכנו אותה אומרים בעשרת ימי תשובה: "אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך". בתקווה ובתפילה לישועה ולרפואה שלמה.