על אף החשש לממזרות: ביטול הקידושין של בית הדין הפרטי - אינו תקף
שנה לאחר שבית דין פרטי ביטל את קידושיה של מסורבת גט, בית הדין הרבני קובע כי אין עילה לבטל את הקידושין בגלל שהעד חזר בתשובה. עורכת דינה: "פסק הדין מעודד ממזרות"

שלושת דייני בית הדין הגדול פסקו לאחרונה כי ביטול הקידושין של בית דין הפרטי שאינו מוכר על ידי המדינה, לפני כשנה, לאישה שבעלה מסרב לתת לה גט במשך 10 שנים וילדה לאחרונה מגבר אחר – אינו בתוקף.
בסרוגים פרסמנו לפני כשנה, כי בראש ההרכב של בית הדין הפרטי ישב הרב דניאל שפרבר – מי שביטל את קידושיה של צביה גורודצדקי מסורבת הגט במשך שני עשורים – ואליו הצטרפו הרב ד"ר מיכאל אברהם ודיין נוסף שלא הסכים לפרסם את שמו. כעת חושף בית הדין הגדול כי הדיין השלישי הוא הרב חיים אמסלם – שהתמודד רק לאחרונה לכנסת כמקום השני ברשימת זהות.
להורדת פסק הדין המלא של בית הדין הרבני הגדול – לחצו כאן
הרקע למקרה הוא מסורבת הגט אושרת בן חיים, שבעקבות סכסוך עם בעלה, כאמור לא קיבלה גט במשך 10 שנים. הבעל נמצא בניו ג'רזי – ארה"ב, ובית הדין הרבני הטיל עליו הרחקות דרבנו תם, אך הוא עתר לבג"צ באמצעות עורכי דינו כדי לבטל את החרם שהטילו עליו הדיינים.
לפני יותר מחמש שנים, סרב בית הדין הרבני בחיפה לבקשת האישה לבטל נישואיה על סמך העובדה כי אחד העדים היה פדופיל טרם היותו עד הקידושין וסירב ליתן נימוקים להחלטתו, גם בניגוד לשתי הוראות מפורשות של בית הדין הגדול.
שלושת הדיינים של בית הדין הפרטי הכריעו כי החשוד על העריות נחשב "רשע" וככזה הוא פסול לעדות, בכלל זה עדות קידושין ולפי דעת רב הפוסקים במקרים בהם יש עיגון וחשש ממזרות, יש לקבל את הדעות הסוברות כי ניתן לבטל את הקידושין. בעקבות כך פסק בית הדין כי האישה פנויה והוולד הנושאת ברחמה אינו ממזר. בינתיים ילדה האישה מגבר זר.
בעקבות פסק הדין של בית הדין הפרטי, ערערה בן-חיים לבית הדין הרבני הגדול, כדי שיקבל את עמדת בית הדין הפרטי, ויבטל את קידושיה. בפסק דין ארוך מכריעים שלושת הדיינים הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי שלא לקבל את הערעור.
"לאחר שבית הדין שמע את ב"כ הצדדים ואת המערערת ולאחר חקירה משלימה של העד מר … ולאחר העיון בחומר הרב שבתיקים הנפרס על פני תקופה ארוכה הגיע בית הדין למסקנה (ולא בלב קל) שאין מנוס אלא לדחות את הערעור."
על היותו של העד עבריין מורשע בעבירות מין, כתבו הדיינים, כי לאחר שנחקר בפניהם, "לדבריו, הקידושין נערכו כשלוש שנים לאחר המעשה שבו הואשם, וכיהודי שחונך לקבל על עצמו בכל ערב לפני השינה וכן בערב כיפור לבקשת סליחה חלפו עליו פעמים רבות בבקשת סליחה וחרטה."
בית הדין הפרטי: טועה ומטעה הוא את הבאים לפתחו
על עירוב בית הדין הפרטי בפרשה, שפסק בניגוד לבית הדין המחוזי, כתבו הדיינים ביקורת חריפה: "בית הדין קמא פסק את הדין במה שכתב בהחלטתו נשואת הערעור שלא מצא פתח להתיר את הנישואין, וכי זה לא פסק חלוט שניתן לאחר שבית הדין השקיע מחשבה רבה הכיצד ניתן למצוא מזור למקרה כאוב וקשה זה.
חומרת מעשיו של "בית דין" זה הנושא את השם "בית דין צדק לענייני אישות בראשות הרב דניאל פרבר" (כך מופיע בפרסומים) גדולה מנשוא. בית דין זה חותר תחת אושיות בית הדין הרבני, נוטל לעצמו אחריות כבידה מנשוא ללא חקירה ודרישה וללא ידיעת כללי ההלכה, כפי שהובא בנימוקנו. טועה ומטעה הוא את הבאים לפתחו ויוצר אנדרלמוסיה בעם ישראל שאחריתה מי ישורנה.
כידוע, סמכות טבעית זו של בתי הדין הרבניים מוקנית להם מזה אלפי שנים, עוד מיום היווסדו של עם ישראל בראשות מנהיגם משה רבינו שהחל את השפיטה בימיו ועד היום. עם היווסדה של המדינה, הכירה זו בסמכותם, ונתנה להם מעמד של מערכת משפטית ייחודית לענייני האישות.
פירצה חמורה זו שעושה לעצמו "בית הדין" שאינו מוסמך, חמורה שבעתיים כאשר הוא נוטל לעצמו אחריות לביטול נישואין ובכך מקעקע את היסודות של אחדות העם ושמירה על ייחודיותו. בית הדין רואה בכך לכאורה מעשה התחזות חמור מאין כמוהו שיש לתת עליו את הדעת. לא יתכן ששועלים קטנים המחבלים בכרמים, כרמי עם ישראל, יעשו מעשים כה חמורים ללא שהגורמים במדינת ישראל האמונים על שמירת החוק יתנו דעתם על כך."
פסק הדין מעודד את תופעת הממזרות
עו"ד בתיה כהנא דרור באה כוחה של המערערת מטעם ארגון "מבוי סתום" מסרה: "מדובר בפסק דין מביש, מאת בית הדין הגדול, המנציח במו ידיו את עגינתה של אישה צעירה, באמצעות דחיית הערעור לפסילת קידושיה, על סמך קבלת גרסתו של עד הקידושין העבריין, בניגוד לקביעת בית המשפט, והאמונה כי העד "חזר בתשובה". בכך מעמיד עצמו בית הדין לא רק מעל החוק אלא גם מעל ההלכה.
במקום שבית הדין יעשה שימוש בעובדות גזר הדין של עד הקידושין, אשר גוזרות עליו חמש וחצי שנות מאסר מתוכן שלוש וחצי בפועל (לאחר עסקת טיעון) בגין עבירות מין בקטין ועל בסיס עובדות אלו יבטל את קידושי האישה, מעמיד עצמו בית הדין כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי, מזמן את העד מיוזמתו , חוקר אותו בעצמו, ומקבל את גרסתו אל מול פסיקת בית המשפט שהרשיע אותו.
בניגוד לגישה ההלכתית המנחה את בית הדין למצוא כל דרך להתרת העגונה, מחפש בית הדין כל דרך שלא לפסול את העד, כאשר הוא מקדיש זמן ניכר לשאלה האם העד חזר בתשובה על מעשיו, בעוד שהעד לא נשאל, כפי שהיה מצופה, על התשובה שעשה בתחום העבירות שבין אדם לחברו, והאם ביקש סליחה מהנער .כאשר התשובה מצויה בגזר הדין והיא שלילית .
דחיית הערעור המביאה את העגונה ל"מבוי סתום", רק מצדיקה את העובדה כי נאלצנו לפנות לבית דין פרטי, אשר בהתבסס על נימוקים הלכתיים כבדי משקל, קבע כי אדם אשר ריצה עונש על עבירות מין בנער יחשב כ"רשע" בכל קנה מידה, ולא יהיה כשיר כעד. אלא שבית הדין אשר מונע משיקולים פוליטיים, ומנהל מערכה כנגד בתי הדין הפרטיים, העדיף לדחות דעה זו ולהמשיך ולעגן את האישה.
פסק הדין הנוכחי שכולו עומד בניגוד לתפקידו של בית הדין למצוא כל דרך לשחרר נשים עגונות, ואף מעודד את תופעת הממזרות, הינו חלק ממגמה ההופכת את בתי הדין הרבנים לפחות ופחות רלוונטיים לציבור הישראלי גם בהיבט ההלכתי. ומעלה את הצורך החברתי בפירוק המונופול הרבני ובביסוסם של מערכות משפט אלטרנטיבות."
בית הדין הרבני: מעשה ליצנות
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: "עו"ד בתיה כהנא דרור מסבכת שוב לקוחה שלה ומכניסה אותה למבוי סתום. עו"ד כהנא-דרור הבטיחה לאישה הבטחות שווא על בית דין פרטי. מתברר שבמקרה זה על פי ההלכה הדבר אינו אפשרי ללא גט מהבעל והתוצאה מדברת בעד עצמה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו