טענה מקובלת בחוגי השמאל הישראלי היא ש-"הכיבוש משחית". ניצחון מדינת ישראל במלחמת ששת הימים והשבת שטחי יהודה ושומרון לידינו, גררו שלטון צבאי והתיישבות בשטחים אלו שלדידם הוא "אם כל חטאת".

לאחרונה יצא לי להיתקל בכתב עת לסוציולוגיה ישראלית, כשבאחד מגיליונותיו- האובייקטיביים וחפים מנטייה פוליטית כמובן, רובו של הגיליון עוסק בהשלכות החברתיות של הכיבוש: האלימות בחברה, האלימות במשפחה וכו'.

לשיטתם, הכיבוש הוא מעין נקודה ארכימדית שהפכה את החברה הישראלית כולה לאלימה, לא מוסרית ומושחתת. ממילא פתרון הבעיות החברתיות במדינת ישראל מתחיל בסיום הכיבוש. האם יש ממש בטענות אלו? האם הכיבוש משחית?

התמודדות מוסרית במלחמה

פרשת השבוע פותחת בדין מוזר מעט, אשת יפת תואר. אישה, שבכל מצב רגיל אסור היה לשאת אותה, הופכת לאופציה לגיטימית במצב של מלחמה.

בכדי להקהות את ההתלהבות הרגעית וליצור מציאות שבה הקשר פה הוא אמיתי ולא גחמה בלבד, ישנו תהליך ארוך שמאפשר לגיירה ולשאתה בסופו של דבר. הסיטואציה שבה התורה מאפשרת את לקיחת האישה היא במלחמה וכאשר האישה שבויה. מדוע?

במקום אחר בפרשה אומרת התורה: "כי תצא למלחמה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע…" (דברים,כג,י) מדוע יש להישמר דווקא במלחמה? מסביר הרמב"ן שדרכם של היוצאים למלחמה היא להדרדר לדברים שפלים, ולאבד כל נורמה מוסרית והלכתית: אכילת כל דבר שהוא, גזל, ניאוף וכו'. מציאות המלחמה: הפחד והצורך בהישרדות בסיסית גורמים לאדם להתעלם מכל ערך אחר ולהתנהג באופן חייתי.

הרב קוק (אורות המלחמה ה) מעיר הערה נוספת הרלוונטית למלחמות המודרניות: החינוך המוסרי הנפוץ בעולם המתורבת בנוי על 'אילוף'. דהיינו: אתה מאוד רוצה לגנוב או להרביץ, אבל דע לך שזה פוגע בחבר שלך אז אל תעשה את זה. אי אפשר לבנות חברה אם אנשים ייגנבו אחד מהשני כל היום.

המוסר הזה לוחץ את האדם עוד ועוד – אל תחנה בחניית נכה, אל תיסע ברמזור אדום וכיוצא בזה. האדם הופך למעין אריה רעב בכלוב. המלחמה משחררת אותו- מאפשרת לו לממש חלק מהיצרים הפראיים שלו. וברגע שהותר הכלוב אז הכול משתחרר. זו הסיבה שהמלחמות בעת החדשה הן אכזריות כל כך.

אז הכיבוש משחית?

מהדברים שראינו עולה שאכן יש חשש אמיתי שמציאות של מלחמה תפגע במוסריותו של הלוחם, ובסופו של דבר בחברה הלוחמת כולה. השאלה היא האם אפשר להתמודד עם זה? תשובתה החד משמעית של התורה היא: כן.

זו הסיבה שלא מתירים ללוחם לעשות ככל שברצונו באשה יפת התואר אלא שמכניסים כללים להתמודדות עם המצב. ישנן אזהרות להישמרות במלחמה, עד לרמה של לא להשחית עצי מאכל (דברים,כ,יט).

התורה מחנכת להתמודדות עם המצב הלא פשוט הזה ולא לכניעה אליו. הגישה שטוענת שהכיבוש משחית עם סימן קריאה, היא גישה נוצרית. גישה שטוענת שהאדם אנוס על ידי יצריו ואין לו שום יכולת להתמודד איתם. זוהי כאמור לא גישת היהדות.

גם הנתונים בשטח מראים כך:  צה"ל הוא הצבא הכובש היחיד בעולם שלא נמצא בו אפילו מקרה אונס אחד של אישה מהאוכלוסייה הנכבשת. לא ידוע על מקרה דומה בשום מקום אחר בעולם.

במילים אחרות: הכיבוש יכול להשחית, אבל אין הכרח שאכן כך יהיה הדבר. ובוודאי שהעם המוסרי ביותר בעולם, יכול להתמודד עם האתגר.

==

יצחק צוברה הוא תלמיד ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין.