בשנים האחרונות מנהלים גורמים שונים בצה"ל ומחוצה לו קרב מאסף על הצביון של צה"ל.

בעשרים השנים האחרונות, הדתיים משתלטים על הצבא. הם לא עושים את זה בצורה אקטיבית, אלא הם פשוט שם.

המכינות הקדם צבאיות, הצמיחו דור של מפקדים דתיים, ערכיים מקצועיים ובעיקר בעלי מוטיבציה ורוח לחימה שכמעט ואבדה מהציבוריות הישראלית. חובשי כיפות ממלאים היום את הקצונה הזוטרה והבינונית בצה"ל, כשבחמש השנים הקרובות הם יגיעו גם לקצונה הבכירה יותר.

לעומת העלייה של הקצונה הדתית עם רוח הלחימה שמתלווה אליה, בחיל החינוך, המניות נמצאות במגמת ירידה. במשך שנים נכשל חיל החינוך בהכנת החיילים ללחימה. המסרים החילוניים והאוניברסליים לא רק שלא מעלים את המוטיבציה של החיילים לשרת, אלא בעיקר פגעו בה.

למצב שנוצר לפיו חייל יודע כיצד לתפקד במלחמה אבל אינו יודע למה הוא נלחם, כמו השאלה במה הוא צודק יותר מהפלסטינית במחסום, לא היה פתרון.

מי שהרימו את הכפפה בתחום הזה, היו אנשי הרבנות הצבאית. הרב אביחי רונצקי, שעד שהתמנה כרבצ"ר היה מפקד חטיבה מרחבית במילואים, ובוגר סיירת, הבין כי הדרך לנצח את המלחמה הבאה, עוברת דרך שינוי התודעה.

הכלים שעמדו ל"תחום התודעה היהודית" בצה"ל היו עלונים שחולקו לחיילים, ימי עיון והרצאות בפני החיילים על ידי מרצים בוגרי צבא מקרב הציונות הדתית, שנתנו לכל חייל, לפחות פעם אחת בזמן השירות מנה הגונה של "רעל" צבאי מתוך ראייה אמונית.

לשיא הפעילות הגיעו אנשי הרבנות, בזמן מבצע עופרת יצוקה, כשיצאו לנקודות האיסוף של הלוחמים מחוץ לעזה ודיברו עם החיילים לפני הכניסה ללחימה. ההענות הייתה אדירה, ומספרים כי גדוד שלם בגולני נכנס כולו כשהוא לובש ציציות שחולקו על ידי הרבנות.

מי שקינא בהצלחה היה קצין החינוך הראשי, שהרגיש שהדתיים משתלטים לו על הצבא. בעוד הוא מחנך לערכים חילוניים, של פלורליזם וכבוד האדם, מדברים ברבנות על עם ישראל וכבוד האומה.

גם מחוץ לצבא מנסים להגביל את כוחה של הרבנות, כשסוגית נוסח היזכור, היא רק דוגמה אחת שהתפרסמה בתקשורת.

אי אפשר לעצור את המהפכה

הפרסום האחרון על המלצת מבקר המדינה להגביל את סמכויות הרבנות הצבאית, הם לא יותר מאשר ניסיון אלים לעצירת המהפכה.

הדרך הזו לדכא את המהפכה הדתית בצבא, באמצעות תקנות כאלה ואחרות, משולה לניסיון של אסד וקדאפי לעצור את המהפכה בארצם. הם משתמשים באמצעים שאולי מועילים לטווח הקצר, אך ייכשלו בטווח הארוך. מי שבינתיים נפגע הוא העם, ובמקרה שלנו צה"ל ומדינת ישראל.

ההתקרבות אל המסורת ואל האמונה, לא התחילה בצבא, היא התחילה מחוצה לו. אנשים הבינו, כי בלי מסורת ובלי ערכים, אין לנו כאן סיכוי. גם חייל שמתגייס, רוצה לדעת למה הוא נלחם. מסתבר שכיום בצבא, רק הרבנות הצבאית יכולה לספק את התשובות האלה.

הניסיונות להצר את הצעדים של הרבנות כדי שאפשר יהיה "לחנך נכון" את החיילים בצבא, רק יפגע במוטיבציה ובערכיות של חיילי צה"ל.

גם אם הצעדים האלה יצליחו לצמצם את תחום השפעתה של הרבנות בטווח הקצר, הם לא יוכלו לעצור את המהפכה הדתית שעוברת על צה"ל. למרות כל המכשולים, צה"ל הופך בשקט לצבא אמוני יותר וערכי יותר.