תגובה לרב בני לאו: ההלכה אינה נקבעת על פי אג'נדה

שאלה

בעיתון מעריב של השבת התפרסמו דברים של הרב דוקטור בנימין לאו, ורציתי לשמוע ממך כבוד הרב, האם ההלכה כמותו, על מה הוא מסתמך וכיצד להתיחס לדברים האלה (בלי קשר לשאר המאמר). ציטוט דבריו שלו-

"צדק חברתי וצדק רוחני הם מושגים שרבנים ודתיים צריכים לאמץ באופן אוטומטי. זה נושא שמעסיק אותי שנים. זו התשתית של בית המדרש שלי. מתקשר אליי יהודי בן 86 וממרר בבכי. במשך 70 שנה היה עולה בבית כנסת לברכת כוהנים ועכשיו רגליו בגדו בו והוא זקוק לכיסא גלגלים.

נכנס הגבאי של בית הכנסת ואומר לו, אתה לא יכול לברך ברכת כוהנים כי צריך להגיד את הברכה בעמידה. והיהודי הזה לא מוכן לבוא יותר לבית הכנסת. מקור החיים שלו, כוח הברכה, נלקח ממנו. מישהו הרג אותו בשם התורה. ואני אומר, כשאתה חורץ דין בשם ההלכה, הוא חייב להתבסס על חמלה.

התורה היא לא מערכת חוקים בתנאי מעבדה. כל עולמה של ההלכה הוא מנעד שמבקש לפגוש אנשים".

לתשובתך אודה.

תשובה

אין זו הפעם הראשונה שרבנים מסוימים שמים את מערכת המוסר מעל ההלכה, ומבקשים שהמוסר והחמלה יהיו היסוד הבלעדי שלה.

כתבתי על כך בעבר בכמה מקומות, ולצערי הדברים שהובאו כאן ממשיכים באותו כיוון רע שחטא בו שאול כאשר שם את חמלתו מעל דבר ד'- "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם". ותשובת ד' ביד נביאו- "יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ד' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ".

נתינת המוסר האנושי כראשון בתור, לפני ההלכה, וכמכונן ההלכות, זהו מאיסת דבר ד'.

שאול עשה קל וחומר, כדי להמנע מהכאת עמלקים חפים מפשע, על אף שד' ציווה בפירוש להיפך- "בשעה שאמר הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק, אמר שאול : ומה על נפש אחת מישראל אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל, כל הנפשות האלו כולן, על אחת כמה וכמה.  אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?! אם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו?!". שאול נתן לחמלה לעמוד בבסיס ההלכה, ומאס בכך את דבר ד'.

לא די בכך שחטא, אנו מוצאים שדווקא הוא שחמל היכן שהתורה אסרה, היה אכזרי היכן שהתורה חמלה- "יצתה בת קול ואמרה : "אל תהי צדיק הרבה  "ובשעה שאמר לדואג: "סוב, פגע בכוהנים"  יצתה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה " . אותו שאול שחמל על ילדי עמלק, הרג את כהני נוב בשם החוק.

מי ששם את החמלה ביסוד הכל, ומעל דבר ד' שבהלכה הסטנדרטית, מי שנותן לסברות ולרגש האישי שלו להכריע מה ההלכה, לא יחמול בהכרח על מגורשים מביתם ולא ימחה על גירוש יהודים בניגוד לעמדת כל פוסקי ההלכה הגדולים של הציונות הדתית. שהרי הוא עצמו ורגשו הם מקור הסמכות, ולא ההלכה הפשוטה היא המקור. מי שאינו מחוייב למבנה ההלכתי וליסודות פסיקת ההלכה גם כאשר אינם מוסריים, יעוות את דבר ד', וד' ימאסו ממלך.

לא פוסקים הלכה לפי תחושות

הסוגיה שציטטת מובאת בפירוש בשו"ע או"ח קכח יד- "אין מברכים אלא בעמידה ובנשיאת כפיים".

ואמנם יש דעת מיעוט של השבות יעקב שהובאה בבאר היטב ובפתחי תשובה להתיר לכהן זקן לשבת ולשאת כפיו, אך היא נדחתה ע"י רוב האחרונים כמובא שם. וגם המקלים, לא הביאו את יסוד החמלה כשיקול יחיד בכלל אלא הביאו את המשא ומתן ההלכתי העיוני מה יסוד הדין לעמוד, והאם הוא לעיכובא או לאו.

וגם אם נתיר במקרים יוצאי דופן לכהן נכה יושב על כסא לשאת כפיו, זה יהיה בשל העובדה שהדבר מותר הלכתית לפי הפוסקים הנ"ל, ועל פי כללי ההכרעה (בין היתר סוגיית ביטול שלושה עשין מול חיוב עמידה בנשיאת כפיים), ובשום אופן לא בגלל שהחמלה מכריעה נגד דעת ההלכה.

לא יתכן שרב כותב עמדה להתיר כזה דבר בלי להביא את הפוסקים, בלי לכתוב שזו מחלוקת, בלי להתבטא כפוסק מתוך מסורת הפסיקה, אלא כהוגה דעות בעלמא עם סברות לכאן ולשם מהרגש המתעורר.

פשיטא שחמלה ומוסר הם שיקול הלכתי לפעמים, ופשיטא שהם יסוד חשוב ביהדות. אך מי שמכונן את ההלכה הם אך ורק כללי הפסיקה. ולא תחושות, רגשות, וסברות חביבות. אם כללי ההלכה מתירים להקל בשל חמלה לפעמים- מצויין. ואם לאו- נעשה את דבר ד' והמוסר שלנו יתיישר לפיו, גם אם זה לא נעים, גם אם זה לא אתי.

יחד עם הסבר נעים ועדין לאותו אדם נכה וזקן שיש לתמוך בו ולחבק אותו בכל לב, עליו לדעת לשמוע 'לא', ולא צריך להתרגש ולחשוב שבכל 'לא' הלכתי אנו הורגים זקן.

הלכה אינה נקבעת על פי אג'נדה קבועה מראש, כפי שמבקש הרב לאו. ההלכה נקבעת על פי כללי פסיקה, והאג'נדה החברתית מגיעה אחר כך ורק אם היא מסתדרת עם ההלכה. בהלכה לא יורים חץ ומסמנים סביבו מטרה אחר כך, אלא מסמנים מטרה, ויורים את החץ אחר כך. ההלכה קודמת לאג'נדה. גם אם האג'נדה זוכה לשאגות עידוד של ההמונים.

ובכל פעם שתהיה סטיה מכך, על כל תלמיד חכם למחות ברבים, ולהבהיר שהלכה נפסקת בבית המדרש ולא בעיתון מעריב מתוך רגש רגעי בלבד, אשר פופולארי אצל יושבי הקרנות.

==

הרב ברוך אפרתי הוא ראש ישיבת ההסדר 'שבות ישראל' ורב קהילת 'זית רענן' באפרת.