פרשת וירא: תהיו צדיקים בתוך העיר

דיון נוקב מנהל אברהם אבינו עם ה' בניסיונו להציל את סדום ועמורה. כשמתבוננים בטענות שלו נראה שיש בהן שילוב של שני סוגי טענות: בסוג האחד הוא מנסה להציל רק את הצדיקים, ואילו בשני הוא מנסה להציל את כל סדום בזכות הצדיקים שאולי נמצאים בה.

א. בשלב הראשון אברהם טוען: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?!" כלומר: יש לבדוק תחילה אם ישנם צדיקים בתוך העיר, שכן אם ישנם כאלה, אין זה הוגן להמית אותם עם כל העיר.

ב. בשלב השני טוען אברהם טענה שונה: "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ" כלומר: אם יש צדיקים בעיר, ראוי הוא שהם יצילו את כל תושבי העיר, כולל הרשעים שבה.

ג. בשלב השלישי חוזר אברהם לטענתו הראשונה: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!" כאן שב אברהם טוען שיש להציל את הצדיקים, וכי אין זה ראוי והגון שהם ייענשו עם הרשעים.

נראה שבתחילה ביקש אברהם להציל רק את הצדיקים, וטען שאין צדק בענישה קולקטיבית. גם אם יש רק צדיק אחד בעיר, טוען אברהם שמן הדין להצילו, ואין זה הוגן שייענש עם הרשעים. לאחר מכן הוא מבקש לבדוק האם יש מסה של צדיקים בעיר, ואם אכן יש 50, 45, 40, 30, 20 או אפילו רק 10 צדיקים מן הראוי להציל בעבורם את כל העיר. לבסוף הוא אומר אם אחרי הבדיקה מתברר שאין מספר משמעותי של צדיקים כי אז אני חוזר לטענתי הראשונה, שאף אם יש צדיק אחד יש להצילו, ואין הוא אמור להיענש בגין הרשעים.

ההיגיון בדברי הפתיחה והסיום של אברהם ברור: הוא מוחה בהם נגד ענישה קולקטיבית, וטוען: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?! חָלִלָה לְּךָ… לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע!" אולם מה ההיגיון בטענה השניה של אברהם לפיה קבוצה קטנה של צדיקים תציל את הרוב שהם רשעים? במה זכותם של הרשעים, שככל הנראה הידרדרו לשפל מוסרי נמוך מים המלח, שמספר זעום של צדיקים יגן עליהם ויציל אותם?

נראה שהתשובה טמונה בסיכוי שקבוצת צדיקים ישנו את העתיד הרוחני של העיר. אי אפשר לצפות מצדיקים בודדים שיחוללו שינוי בסדום, אך קבוצה של צדיקים, שגודלה מניין או יותר, עשויה לחולל מהפך בסדום שימנע את הפיכת סדום. גרעין תורני חזק עשוי לקרב את הרשעים לדרך הישר והטוב, ואף להחזירם בתשובה.

לדברי המדרש גם בגאולת עם ישראל ממצרים היו מעט צדיקים שהשפיעו על גורל העם כולו: במדרש נאמר: "בשעה שאמר משה לישראל "בחדש הזה אתם נגאלין" אמרו לו: 'משה רבינו היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים?', אמר להם: 'הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם כגון עמרם ובית דינו'." (שיר השירים רבה, פרשה ב).

בכך ניתן להבין מדוע אברהם מפסיק את הדיון עם ה' אחרי שביקש על עשרה צדיקים. מדוע הוא לא המשיך ושאל: "אולי יימצאון שם חמישה, ואולי יימצאון שם שלושה, התשחית בחמישה או בשלושה את כל העיר?" אברהם יודע שעשרה יהודים טובים מהווים מסה ציבורית בעלת משקל המסוגלת להשפיע ולחולל שינוי. כשם שבדור המדבר אנו עתידים לראות כיצד עשרה מרגלים הצליחו להשפיע לרעה על גורל עם ישראל כולו, כך עשרה מסוגלים להשפיע לטובה. עיקרון זה נקבע בהלכות תפילה, ולפיו "כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" (ברכות, כא, ב). מספר יחידים אינם יכולים לחולל תמורות גדולות, אבל עשרה נחשבים ציבור, תפילתם יחד היא תפילה בציבור, ויש להם כוח להשפיע על המרחב הציבורי כולו.

ברם כדי לחולל שינוי דתי, חברתי או מוסרי לא די בכך שיהיו צדיקים בסדום, הצדיקים הללו צריכים להיות מעורבים בחיי העיר. אברהם אבינו שאל: "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר". ו-ה' עונה לו: "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם". אבן עזרא מדגיש: "וטעם 'בתוך העיר' – שהם יראים את ה' בפרהסיא". צדיקים שיחיו בעיר כאנוסים ויסתירו את יהדותם לא יוכלו לחולל שינוי.

רבי דוד קמחי שגם בדור של חורבן ירושלים היו צדיקים. הנביא ירמיהו קרא לעם ישראל: "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט, מבקש אמונה – ואסלח לה" (ירמיהו ה, א). הרד"ק כותב בשם אביו כי היו חסידים בירושלים, אבל "החסידים שהיו היו מתחבאים בבתיהם, ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות מפני הרשעים". צדיקים מבקשי אמונה ועושי משפט המסתופפים ב-ד' אמותיהם, חוששים להביע את האמונות והדעות שלהם, מהססים מלפעול ונמנעים מלהשפיע, לא יכולים להציל את העיר כולה מחורבנה.

רבי שמחה בונם מפשיסחא הוסיף וקבע שעל מנת להשפיע ולתרום תרומה חיובית לעיר, צריכים הצדיקים לא רק להימנע מהסתגרות, אלא עליהם להיות מצויים בתוך העיר, מעורבים עם הבריות ופעילים בחיים הציבוריים. נוסיף ונדגיש כי כשם שצדיקים נסתרים או הנחבאים אל הכלים לא יכולים להוביל שינוי, כך גם צדיקים מתנשאים המדירים את שאר הציבור ועושים שבת לעצמם לא יוכלו להשפיע לטובה.

אלה הן הבחנות בעלות משמעות רבה בנוגע לגרעינים התורניים הפועלים כיום בערים וביישובים רבים בישראל. כאשר חברי הגרעין מתערים במקום, נהיים מעורבים עם הבריות, ופועלים מתוך שיתוף פעולה עם התושבים, הם מקרבים לתורה ומביאים ברכה עצומה למקום. אולם במקומות בהם חברי הגרעין מתבדלים מתוך הקהל, מגלים יחס מנכר ויוצרים מסגרות חינוך סלקטיביות, פעילותם עלולה להפוך לרועץ, לגרום לעימותים מיותרים ולהביא להתרחקות במקום לקירוב.

הדגם המופתי שממנו עלינו לשאוב השראה גם בעניין זה הוא לא אחר מאשר אברהם אבינו שמציב בפנינו דוגמה מאלפת של צדיק אידיאלי, הן בראשית הפרשה והן בסופה. בתחילת הפרשה, אברהם מארח נוכרים עובדי אלילים והוא מדבר אליהם בכבוד ובלא שמץ של התנשאות, ואף טורח למענם בעצמו בנדיבות, בחביבות ובמרץ.

בסוף הפרשה לאחר רגע השיא של דבקות אברהם בבורא בפסגת הר המוריה, נאמר: "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו". רש"ר הירש עומד על כך שדווקא ברגעים אלה התגלתה גדלותו העצומה של אברהם, שהיה מסוגל לחזור ולחבור מחדש אל הנערים, אותם השאיר עם החמור, שבויים בעולם החומר שלהם. אנשים שזכו לחוויית התעלות כאברהם ויצחק עלולים להתמלא מחשיבות עצמם ולאבד עניין בבני אדם ארציים רגילים. קרבה כה גדולה ל-ה' עלולה להוליד התנשאות, ואולם ביני אברהם נחשבים כל בני האדם שווים בלי הבדלה בין גדולי הרוח ובין חוטבי העצים והמשרתים נמוכי הדרגה. בן אברהם, לדבריו, "ככל שהוא מתעלה עילוי רוחני ומוסרי כן ימעט להתנשא על אחרים" (פירוש לבראשית כב, יט). וכך אברהם הולך יחדיו עם נעריו, לא לפניהם ולא אחריהם. הוא לא שרוי בהתעלות ולא מצוי בהתעלמות מהנערים הפשוטים שאינם יודעים טעמם של קדושה ודבקות.

ההולכים בדרכו של אברהם צריכים להיות צדיקים שבתוך העיר, צדיקים שהולכים יחדיו עם אנשיה, וכך יוכלו להירתם ולתרום לעיר כולה, להרבות אהבת הבריות ולקרבם לתורה.

=======

הרב רונן לוביץ' הוא רב היישוב 'ניר עציון' ונשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה'