'משבר הבוכריס שלנו': זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו נחשפים לעדויות ברשת ול'פרשות בוכריס' למיניהן, רק בסוף השבוע האחרון נחשפנו לפרשת הח"כ המטריד, בהמשך לפרשת דוידי פרל והרב מוטי אלון.

בזמן שקבוצות סגורות וסטטוסים בפייסבוק משמשים ל'בית משפט שדה' עבור לא מעט 'פרשות בוכריס למינן', עולה לאחרונה פוסט שהפך מפוסט חושפני וכואב בקבוצת הפייסבוק הסגורה 'פדלחו"שיות' לכותרת בווינט בה הכותבת שלומצי דאר מצהירה ש'משבר הבוכריס הפרטי שלה גרם לה להפסיק לרצות להשתייך לציבור הדתי, אשר אכזב אותה בתגובתו כאשר היא עברה הטרדה מינית.

מקרה ההטרדה הזה, מקרה בוכריס ושלל מקרי ההטרדות מביאים לא מעט לתהות מדוע הנפגעות לא הולכות להתלונן במשטרה? שהיא הגוף שאמור לטפל בעניינים מהסוג הזה. בראיון מיוחד שערכנו עם העיתונאית אריאלה שטרנבך מ'ידיעות אחרונות', שערכה יחד עם העורך והעיתונאי יהודה שוחט תחקיר מעמיק עם 10 נשים שהוטרדו מינית ומשלמות על הבחירה ללכת עד הסוף ולהתלונן.

לכידה
המועצה הדתית קוראת להתלונן, בעקבות הפוסט של שלומצי שעורר מהומה (צילום מסך מתוך פייסבוק)

'למה לפנות לפורום תקנה? בשביל זה יש משטרה'

הרעיון לכתבה התחיל מדיון סגור בקבוצת אנשי תקשורת, מספרת אריאלה לסרוגים "אחד החברים בקבוצה ביקש מספר של פורום תקנה, ואז חבר אחר הגיב: 'למה לפנות לפורום? בשביל זה יש משטרה'. כמה מנשות התקשורת שנמצאות בקבוצה הגיבו ש'ממש לא מומלץ לפנות למשטרה'. ונוספת הוסיפה: 'מניסיון אישי אחרי 10 שנים במשרה ממשלתית פוטרתי על תלונה שהגשתי ממש לא כדאי להתלונן'.

ואז קראתי את הדיון הזה והגעתי למסקנה שמדובר כאן באנשים עם כוח השפעה בארץ, בנשים שביום יום תפקידם לחשוף את הפרשיות האלה. היינו חושבים שדווקא אלו יאמינו ברשויות ובצדק. ואז התברר לי שאפילו אנחנו בעלות ההשפעה כביכול, לא יכולות מול הביורוקרטיה והממסד אז מה קורה לכלל הבנות".

מבירור שערכתם, מה גליתם בגדול לגבי תהליך הגשת תלונה?

"להגיש תלונה לוקח כמה שעות טובות, רוב הסיכויים שיקראו לך לחקירות חוזרות, עימות ואז התיק יעבור לפרקליטות, שם גם יבקשו להיפגש איתך ועד שיגיעו למסקנה ואם תהיה הרשעה או לא. זה תהליך של מינימום שנה שבה מטרטרים את הנפגעת שבסופו הפוגע יקבל איזה עונש 'לצאת לידי חובה' או יצא זכאי מחמת הספק. כל זה בהנחה שהתיק הגיע עד לפרקליטות ולא נסגר מחוסר עניין לציבור".

ומה יוצא בסופו של דבר למתלוננת?

"למתלוננות לא יוצא דבר מכך פרט לטרטור ושחזור הארוע שוב ושוב. לכן אני מכנה את זה שירות לציבור. היא כבר נפגעה התלונה שלה היא כדי למנוע פגיעות נוספות".

בכתבה שאריאלה ערכה, אחת הנפגעות בצבא סיפרה על התהליך הקשה שהיא חוותה, כאשר היא הגיע להתלונן."כשהחלטתי להפסיק לשתוק. התקשרתי ליוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים), שאלתי מה התהליך. סיפרתי להם שמטרידים אותי מינית בצבא ואני לא יודעת מה לעשות. הם קראו לי לבוא לאיזו פגישה, ולפני כן הציפו אותי באזהרות: כמה שהתהליך לא נעים, כמה שהוא קשה. הפחדות. אחר כך ביקשו ממני לעבור פוליגרף.

לאורך כל הדרך, כשהסיפור הזה נמשך, שילמתי מחיר. קודם כל בחקירה, עם השאלות החודרניות, כשהייתי צריכה בכל פעם לחזור ולהסביר ולספר. בחקירות יש כל הזמן תחושה שאולי את סתם היסטרית, אולי את סתם אומרת, אולי את בעצם משקרת. זה נמשך שנתיים וחצי, ועד שהוא נשפט הוא המשיך את העבודה שלו כרגיל. אפילו קיבל סוג של הצטיינות בביקורת".

עוד לא אבדה התקווה 

אך עם כל זאת אתמול בערב פרסמה ע' בקבוצת הפייסבוק הסגורה 'פדלחוש"יות', שבחרה להתלונן על מקרה ההטרדה בבית החולים בו היא אושפזה. והיא אינה מצטערת על כך משום שהטיפול בפנייתה היה ראוי. "לאורך כל התהליך הרגשתי שמקשיבים לי, מאמינים לי, שיש לי אוזן קשבת ושהם מעוניינים לייצר מרחב בטוח וחף מפגיעות מיניות". סיפרה בפוסט.

אז להתלונן או לא להתלונן? זאת לא הסוגיה האמתית כאן. נראה ש'בעיית בוכריס' האמתית מתחילה ונגמרת דווקא במערכת המטפלת בפניות. אם זה ביחס הקשה כלפי הנפגעות או העונש שלא מרתיע את היצר.