[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: כל הזמן מתפרסם, ובמיוחד בעלוני שבת שונים, שאדם עם בעיות רפואיות, או מציאת שידוך, או פרנסה, יכול להינצל תמורת פדיון נפש, שהוא סכום כספי גבוה, לאיזה מוסד, שיבצע עבורו תיקונים רוחניים, וכך בעיתו תיפטר. יש באמת דבר כזה?

ת: אין לזה מקור לא בתורה, לא בנביאים, לא בכתובים, לא במשנה, לא בגמרא, לא ברמב"ם ולא בשולחן ערוך. זה מנהג של דורות אחרונים שמקורו בחסידים.

ש: מה נהוג אצלם?

ת: מי שבא בבקשה אצל האדמו"ר עם פתקא המכונה קוויטל מצרף סכום כסף קטן, הוא מכונה "פדיון נפש" או בקיצור "פדיון", והאדמו"ר משתמש בו לצדקה. החסידים אומרים שיש מקור לפתקא בדברי הרמב"ן על במדבר א מה, אבל שם לא מדובר בכסף. וכן שיש לכסף מקור במעשה שאול שבא אל שמואל הנביא ונתן לו "רבע שקל כסף" (שמואל א ט ח), אבל מדובר בסכום זעיר, שהרי לפני כן אמר שאול: "הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלהים" (שם ז), כלומר מדובר במתנה של קצת מזון.

ש: סליחה על השאלה. הכסף שניתן לאדמו"ר הוא מיועד לחלוקה לצדקה או לכיס הפרטי של האדמו"ר?

ת: האדמו"ר נותן אותו לצדקה. כמובן אם האדמו"ר בעצמו הוא עני וחסר דברים חיוניים לחיים, ודאי שיש לנו חובה לפרנסו כמו כל אדם עני מישראל וקל וחומר אם זה רבנו שמלמד אותנו.

ש: אז מה הפשר של כל תעשיית פדיון הנפש שגורפת מיליונים?

ת: נקווה שזה לצדקה. יש לבדוק. אבל מה שבטוח הוא ש"צדקה תציל ממות" (משלי י ב). זו גמרא מפורשת של בתו של רבי שנצלה ממות ביום חתונתה כי נתנה צדקה, כלומר נתנה את הארוחה שלה לעני שבא לחתונה (שבת קנו ב). וזה גם הגיוני שצדקה תציל ממות, מידה כנגד מידה. הוא מציל אדם, אז ד' יציל אותו.

ש: וזה בטוח?

ת: ודאי לא. צדקה היא מצוה גדולה שמביאה ברכה על האדם, אבל אינה קסם. יש עוד חשבונות לרבונו של עולם שאיננו מכירים. "אין בידינו לא מיסורי הצדיקים ולא משלוות הרשעים" (אבות ד טו), מה שמתפרש: אין בידינו להבין. לפעמים יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו. אבל בלי ספק יש לצדקה ערוך גדול.

ש: ובסיכום?

ת: תמיד מצוה גדולה לתת צדקה. אך על פי השולחן ערוך (יו"ד רנא י) יש לבדוק אם זה עני אמיתי או רמאי. וכן לגבי ארגוני צדקה וחסד, יש אמיתיים ויש רמאים. לבדוק היטב.