הגוף היחיד שביכולתו לעצור את בג"צ / דעה

תפקידו של בג״ץ להתערב כאשר רשויות השלטון אינן פועלות על פי הצדק. האזרח אמור לפנות לבג״ץ אם המשטרה פועלת בסמכותה אך לא בצדק. האזרח אמור לפנות לבג״ץ אם משרד ממשלתי מפר את זכויותיו.

השאלה המתבקשת היא: למי יפנה האזרח אם בג״ץ הוא זה שפועל שלא בצדק? לצערינו הממשלה אינה יכולה לשמש כסעד וסמך לאזרח במקרה זה.

כלל ראשון; ביכולתו של גורם לשפוט בין צדדים היא עצמאותו – ״עצמאות הרשות השופטת״ כפי שאומרים. אך לממשלה אין עצמאות מבג״ץ. סוד גלוי הוא ש״רוח בג״ץ מרחפת על פני הכנסת״ ומעצבת את חוקיה. בזמן האחרון אנו אף עדים שדי בכך שיועץ משפטי, פקיד, רק יעלה ספק לגבי יכולתו להגן על החלטת ממשלה בפני בג״ץ כדי שזו תרד מסדר היום. אם רק החשש שמא בג״ץ יתנגד משתק את הממשלה, קל וחומר שהממשלה לא תוכל להפוך את החלטותיה של בג״ץ.

אם כן, מי יציל אותנו מבג״ץ?

שאלה זו מתעצמת אל מול האכיפה הבררנית שאנו רואים שבג״ץ נוהג בה. בהחלטות שערורתיות של איפה ואיפה ומפגן בוטה של מוסר כפול בג״ץ מוצא שוב ושוב איך להכשיר את השרץ כאשר מדובר בעבירות בניה ערביות, ומחפש בכל דרך להרוס בניה יהודית. כך קורה שבסילוואן, מבין מעל 700 מבנים לא חוקיים, בג״ץ מצא איך לחייב איטום של בית יהונתן היהודי. כך קורה שבמגרון ועלי ישובים ובתים נהרסים על סמך כתמים בתצלומי אוויר ישנים. וכך קורה שבג״ץ מפקיע בית כנסת מקדושתו (״המבנה״ בלשון בג״ץ) ומצווה על הריסתו (טרם הובררה בעלות הקרקע בערכאות!!), כל זאת בעוד מסגדים שנבנו בעבירות הרבה יותר חמורות עדיין עומדים על תילם. בית כנסת כן הורסים ובתי מחבלים ומסגדים לא הורסים.

אז אם בג״ץ מועל בתפקידו מי יכול לעצור אותו?

התשובה היא שאכן ישנו גוף אחד במדינה שאינו תלוי בבג״ץ – העם.

העם הוא מעל בג״ץ והוא היחיד שיכול לשפוט אותו. והמשפט הזה לא יתבצע בהיכלי השן. המשפט הזה יתבצע בדעת הקהל וברשתות החברתיות. ״אקטיביזם עממי״ אפשר לקרוא לזה. ככל שאנו נחשפים יותר לצביעות הבג״ץ – כך הלגיטימיות שלו יורדת. ככל שהלגיטימיות שלו יורדת – כך מתגלה הרודנות. ועמים לא אוהבים רודנים.

(הכותב הינו דוקטורנט במדעים המדוייקים)