מבין האיחולים הרבים שקיבלתי לכבוד השנה החדשה, היה מוטיב אחד שחזר שוב ושוב אצל מברכים רבים – "שנזכה לשנה של אהבת חינם". אהבת חינם! צמד מילים קסום, המשרה אווירה של נינוחות ורוגע, קבלת האחר באשר הוא ונכונות לחיות יחדיו. אולם כאשר בוחנים את אותו מושג בשורשו, כאשר שמים בצד את הרגשות המתעתעות בנו ומאפשרים לשכל למשול עליהן, מגלים כי "אהבת חינם" רחוקה מלהיות פסגת המידות הנאצלות, ולאמיתו של דבר מדובר בכישלון, כישלון צורב של התיחסות בלתי נכונה למציאות, שלא לומר מנותקת.

לכאורה, "אהבת חינם" מהווה את היפוכה של המידה המגונה "שנאת חינם", אשר גרמה לחורבן בית שני. אולם כאשר מעיינים למדים, כי אין ב"אהבת חינם" משום היפוכה של "שנאת חינם", אלא יש כאן שתי מידות מגונות, המהוות את שני הצדדים של אותו מטבע. שנאת חינם היא מגונה משום שאדם שונא את חברו בלא סיבה. בכך הוא מבטל את המצווה הנעלה של אהבת ישראל. ואמנם, לעיתים יש מצווה לשנוא אדם מישראל, כגון בעל עבירה – ראה בבא מציעא ל"ב:. ועל-כן קיים המושג של "שנאת חינם", שאדם שונא את מי שאסור לו לשנוא.

גם דוד המלך כותב – "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" (תהילים קל"ט, כ"א), ושלמה המלך אמר בחכמתו – "עת לאהב ועת לשנא" (קהלת ג', ח'). אהבת חינם אינה ההפך של שנאת חינם, משום שכפי שאדם יכול להיכשל בלשנוא את מי שצריך לאהוב, כך הוא יכול להיכשל בלאהוב את מי שצריך לשנוא. והאדם היהודי שמשעבד את דעותיו ומעשיו להלכה המסורה מסיני, אינו נכשל לא באהבת חינם, וגם לא בשנאת חינם. מי שאינו שונא יהודי שמזיק לעם ישראל ולארץ ישראל אינו באמת אוהב את קרבנותיו של אותו רשע שמזיק. מי שרואה את אחיו מוכה ואינו שונא את מכהו – מעיד על עצמו שאינו אוהב באמת את אחיו. ובל נשכח, שמשה רבנו הורה לשבט לוי הירגו איש באחיו על שעבדו את העגל. ואמנם הראי"ה קוק זצ"ל אמר ש"מוטב שניכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם", אך אלו המצטטים את דבריו נכשלים גם בהבנת הנקרא. מה אמר הרב קוק? הוא אמר שמבין שני הכישלונות, הוא מעדיף את זה של "אהבת חינם". אולם אף זהו כישלון! מדוע בכל אופן סבר שזה עדיף? ניתן להביא כמה וכמה הסברים, אך מכל מקום זהו כישלון. ויותר מכך – חז"ל גילו לנו סוד גדול, והוא שהכישלון האחד בסופו של דבר מוביל לשני. וכך אמרו בקהלת רבה פרשה ז' (א', ט"ז) – "אל תהי צדיק הרבה שסופו של המרחם על אכזרים להתאכזר לרחמנים.

איננו מעוניינים להיכשל, גם לא בכישלון הפחות חמור לפי הרב קוק. ויותר מכך – אסור לנו להיכשל, במיוחד כאשר אנו עוסקים במה שנוגע לכלל ישראל. עלינו לכוון את דעותינו ואת רגשותינו לפי הפלס המדויק של דבר ה'. אחרת נשלם מחיר יקר. ונסיים במשפט אותו מו"ר הרב כהנא היה נוהג לומר כאשר השמיעו לו את אותה אמרה של הרב קוק, לפיה מוטב שניכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם. כל אימת שהיה שומע זאת, היה מפטיר – "מוטב שלא ניכשל בכלל".