תמיר אדר ז"ל, חבר קיבוץ ניר עוז, חקלאי ואיש חינוך, ואחד מגיבורי כיתת הכוננות שנפלו בקרב ביום שמחת תורה, הובא היום (יום…) למנוחת עולמים בקיבוצו. הלווייתו התקיימה לאחר למעלה משנתיים שבהן משפחתו נאבקה במאמץ אדיר להשיבו, לאחר שנפל בקרב גבורה מול המרצחים וגופתו הושבה השבוע מעזה במסגרת עסקת החטופים. ההספדים שנשמעו בהלוויה שיקפו את הכאב הבלתי נתפס על אובדנו, יחד עם זקיפות קומה והערצה לאומץ ליבו, ואת הכעס על המחדל הלאומי ועל גורלם של החטופים שנותרו מאחור.

השיבה הביתה והגבורה העילאית

משה אדר, אביו של תמיר ז"ל, ספד לבנו בכאב על שובו המאוחר אל הבית ואל האדמה שכה אהב. האב הדגיש את גבורתו של תמיר שנלחם על המקום שבו נולד, גדל והקים משפחה. "תמירי אהוב שלי, חזרת סוף סוף הביתה". האב תיאר את תמיר כגיבור אמיתי שיצא בלי לשאול שאלות, מאחר שעל פי דרכו, "אצלנו קודם כל עושים ואח"כ שואלים שאלות". משה אדר נזכר בשנים הרבות בהן שירתו יחד בכיתת הכוננות, ובתחושה שתמיד נאמר להם שעליהם להחזיק מעמד "עד שהצבא מגיע. והצבא לא הגיע". הוא ביקש סליחה אישית מבנו על שעזב מעט לפני כן את כיתת הכוננות ולא היה איתו כשצריך.

משה אדר ציין כי תמיר חסר להרבה אנשים, אך הוא גם נוכח אצל כולם. הוא השאיר אחריו מורשת של אהבה ומשפחתיות, והדגיש בפנותו לתמיר: "רק שתדע שנטע ואסף מדהימים, מיוחדים והם אתה. הדס שומרת ומגדלת אותם למופת".

"את לא פותחת לאף אחד": הקרב להגנת הבית

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, תיאר את תמיר כ"איש צעיר ואהוב, בן, בן-זוג, אבא, אח, נכד וחבר נפלא" שנפל בשיא ימיו. הנשיא הדגיש את תחושת זקיפות הקומה וההערצה הנילוות לצער הכבד. "חבר כיתת הכוננות בקיבוץ, אשר הסתער ולחם בגבורה ובמסירות-נפש, לנוכח פני האויב שהגיע בהמוניו באותו יום ארור". תמיר יצא להגן על הבית, והוא וחבריו היו שם לבד.

הרצוג ציטט את מילותיו האחרונות של תמיר לרעייתו, הדס, המעידות על אהבתו ועל אופן הביטוי המפוכח והשקול שבו הביט במציאות הנוראה: "'את לא פותחת לאף אחד, גם אם זה אני שמבקש ממך לפתוח' – כך ביקש, בעודו מגן עלייך, עליכם, על המשפחה, על הקיבוץ. הוא קלט את המצב לגמרי". הנשיא ציין כי אומץ ליבו, גבורתו וערכיו של תמיר היכו גלים בעולם כולו, סופרו באין-ספור כלי תקשורת ואף קיבלו מקום של כבוד בספרו של איש הספר והתקשורת הבריטי דאגלס מארי, "על דמוקרטיות וכיתות מוות". סיפורו של תמיר וסיפורה של משפחתו היו לדוגמה האולטימטיבית ל"אור שקם מול החושך האפל והנורא ביותר".

האח שהיה מורה דרך ומגן

רוני אדר, אחותו של תמיר ז"ל, תיארה את תחושת הריקנות והתשישות שאחזו במשפחה לאורך שנתיים של מאבק, והודתה על שובו לאדמת הארץ שאהב. היא הביעה תודה עמוקה על היותו אחיה: "אני רושמת לך את הדברים עכשיו כי אני יודעת שאתה בדרך ואתה חוזר אלינו". רוני הדגישה כי תמיר היה "האח הכי שיכולתי טוב שיכולתי לבקש לעצמי".

היא תיארה כיצד תמיר שימש כמורה דרך וכמגן בחייה: "לימדת אותי הרבה תמיד שמרת עליי וגוננת עלי. פחדת שאני אתאכזב מהעולם תמיד הראת לי את הדרך הנכונה הייתה המורה דרך הכי טוב שיכולתי לבקש". היא ציינה את הדברים הדומים ביניהם: היכולת להתחבר לאנשים שונים, להצחיק ולהקליל את הסיטואציה, והיכולת להילחם על מה שחשוב להם. האחות ביקשה סליחה על כך שלא באו לעזור לו ושהיה שם כל כך הרבה שעות לבד עם כמה חברים, והבטיחה: "אני מבטיחה לך תמיר אני יספר את הסיפור שלך בכל העולם שכולם ידעו איזה גיבור ולוחם אתה".

הכעס והמאבק על החטופים הנותרים

ניר אדר, אחיו של תמיר ז"ל, נשא הספד כואב שהפך לזעקה להשבת החטופים. הוא הביע תחושות של כעס, אשמה ובושה על כך שמשפחתו זוכה לפרידה לפני משפחות אחרות של חטופים חללים. "אני כועס שביום הקדוש הזה, שזה היום הקדוש שלי, אני צריך להרגיש אשמה ובושה על כך שאני זוכה לפרידה לפני משפחת גולדין האצילה ולפני עוד 12 משפחות אצילות שחולקות איתנו את שותפות הגורל האכזרית הזו".

ניר הדגיש כי הטרור הנורא ממשיך ופוגע במדינה, וכי הוא נשבע שלא ישקוט ולא ינוח עד להשבת החטוף האחרון. "בי נשבעתי שלא אשקוט ולא אנוח עד השבת החטוף האחרון כי אני יודע איך זה מרגיש להינטש, להישאר מאחור, להישכח ואנחנו נאבקים פה על משהו הרבה יותר גדול". בסיום דבריו, הקריא ניר את שמות 13 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס בעזה.

סליחה ומחויבות מקודשת

נשיא המדינה הרצוג סיכם את התחושות הקשות שנותרו בקרב הציבור ביחס לאירועי 7 באוקטובר, וביקש סליחה ומחילה בשם מדינת ישראל. "סליחה על שנותרת, יחד עם חבריך לכיתת הכוננות, לבדכם אל מול מפלצות-האדם. סליחה שרק כעבור יותר משנתיים, אנחנו משיבים אותך הביתה, לקיבוץ".

הרצוג הדגיש את המחויבות הקדושה של המדינה והחברה: "יחד אתכם, כולנו דורשים מכאן לעשות כל שנדרש כדי להשיב לקבר ישראל את כל חטופינו החללים – עד האחרון שבהם!". אחותו רוני ביקשה גם היא מתמיר, עכשיו שהוא שם למעלה, שידאג ל-13 החטופים האחרים שיחזרו הביתה כמה שיותר מהר. הנשיא ציין כי קיבוץ ניר עוז המופלא "עוד יבנה ויבנה ויצמח ויפרח וישגשג". יהי זכרו של תמיר אדר יקר ואהוב נצור בלב כולנו לעד.