"היפה והחיה": מחזמר מרהיב אך עם פער אחד שקשה להתעלם ממנו

האגדה של דיסני קיבלה הקיץ חיים חדשים על הבמה הישראלית, כשהמחזמר "היפה והחיה" עלה בהפקה מקורית בעברית במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. בבימויו של משה קפטן, ועם שיתוף פעולה אמנותי מלא עם חברת דיסני העולמית, מדובר באחת ההפקות הגדולות שנראו כאן – עם עשרות שחקנים, רקדנים ונגנים, תפאורה עוצרת נשימה ותלבושות עשירות וצבעוניות.

המחזמר עומד בדיוק בתפר – בין המבוגרים לילדים. מצד אחד, המבוגרים שגדלו על הסרט, וצופים במחזמר מתוך נוסטלגיה, ייהנו מאוד. התרגום שעושה חסד עם השירים המקוריים יותר מהתרגום הישן, ישמחו הרבה אנשים. לעומת זאת, העלילה עדיין מעט ילדותית, והדיאלוגים עדיין די קלישאתיים, בכל זאת דיסני. לכן הילדים ימצאו את עצמם בקלות, ויוכלו לעקוב אחרי העלילה.

בין קסם לתחושת אי־נוחות 

ליהי טולדנו מגלמת את בל בקול נפלא ובמשחק שמצליח לשמר משהו מהמקור, אך גם להעניק לדמות עומק משלה. בל קצת מוזרה, קצת שונה, ובכך אולי אף קרובה יותר למה שהיוצרים התכוונו. החיבור בינה לבין החיה נוגע וברור, אך ברגע המפתח שבו החיה (יחזקאל לזרוב) נחשף כנסיך – פער הגילאים המשמעותי בין טולדנו בת ה-23 ללזרוב בן ה-51 נעשה בולט מאוד. קשה לומר שזה לא פוגם במעט באפקט הרומנטי של הסצנה, ואולי גם מעורר אי נוחות כללית.

הומור בולט ודמויות בלתי נשכחות

הכוח הקומי של ההצגה מרשים לא פחות מהעיבוד המוזיקלי. לומייר (בן פרי) נושא את ההצגה ואת הייצוג הקומי בגאון. הוא נותן הופעה בלתי נשכחת ומצוינת, ולא ניתן לדמיין אף אחד מגלם את לומייר במקומו. מאדאם דו־תה המתוקה, המגולמת בידי חני נחמיאס האהובה, זוכה לאהדת הקהל בכל הופעה על הבמה. גם השעון קלוגסוורת', בגילומו של אוראל צברי, נותן הופעה נהדרת.

בולטים בכימיה הנהדרת שלהם ובמשחק המצוין גם גסטון הביריון החתיך, בגילומו של אברהם ארנסון, ועוזרו הנאמן והמעריץ לה-פו, בגילומו של אדיר שטיבלמן. האחרון נותן הופעה מצוינת, מצחיקה, ומתמסר כולו לתפקיד המרצה והמתרפס. אין ספק כי שחקני המשנה משדרגים את ההצגה לרמה גבוהה יותר, מכניסים קלילות ושבובות, ומזכירים בהחלט את הקסם המקורי של דיסני.

תפאורה ומוזיקה שגונבים את ההצגה

השילוב בין תפאורה פיזית מרשימה לבין השימוש במסך העולה ויורד ומעברים ויזואליים חלקים בין הסצנות, יוצר עולמות קסומים מלאי פרטים. מתקבל כך שילוב ייחודי של חוויה קולנועית לחוויה בימתית, בצורה שהולמת את גודל ההפקה.

אליהם מצטרפת המוזיקה החיה בניצוחו של ליאור רונן. בסוף ההצגה, המנצח יהיה זה שיקבל את מחיאות הכפיים הרמות ביותר – ובצדק. המוזיקה מגדירה את העושר התרבותי של המחזמר פי כמה, ומעלה את הרמה להפקה ברמה של חו"ל.

עברית שמכבדת את המקור

חשוב גם לציין את התרגום של אלי ביז'אווי. הוא מצליח להחזיר לשירים את רוח המקור ואפילו לחדד אותם. "Be Our Guest" המוכר כ"תתכבדי" בגרסת הסרט, הפך כאן ל"לכבודך" – בחירה לשונית מדויקת ויפה. גם שיר הפתיחה של בל נוסח מחדש כך שיתקרב יותר למסר המקורי, וביצועו בעברית שומר על העומק והחן.

שורה תחתונה

"היפה והחיה" בגרסה הישראלית היא חגיגה לעיניים ולאוזניים. התוצאה מושקעת, עשירה ומלאת קסם. היא מתאימה לכל המשפחה, עם הומור שמדבר גם למבוגרים ותפאורה שגורמת להרגיש כאילו אתם בעולם אחר. אך כאמור, פער הגילאים בין שני הגיבורים עלול לגרום לחלק מהצופים לאי־נוחות. בסופו של דבר – הקסם, השירה החיה, והדמויות הבלתי נשכחות הופכים את ההפקה לחוויה תרבותית שכדאי לחוות הקיץ.