איתי חן, בני היקר בן ה-19, לוחם בצוות פרץ בשריון, נלחם בגבורה ב-7.10 ממוצב נחל עוז – ומאז, כבר עשרים ואחד חודשים, הוא בשבי חמאס.במקום להיות היום עם חברתו נטע בטיול של אחרי צבא, ביקום אחר – הוא כלוא בעזה.

אני בא לומר כאן אמת פשוטה וברורה לכל יהודי מאמין: אפשר – וצריך – לקיים את מצוות פדיון שבויים. היום, יותר מתמיד.

לאחר עשרים ואחד חודשי לחימה, ולאחר עמידה איתנה מול איראן, חיזבאללה, החות'ים וחמאס – דווקא עכשיו, מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה – הגיעה שעת הכרעה מוסרית.כיהודים, מצווים אנו על פדיון שבויים ועל אי הלנת המת. זהו צו תורני ומוסרי, בו פיקוח נפש של היום גובר על פיקוח נפש של מחר.

מדינת ישראל שלחה את בני לקרב – בפקודה. חובתה, הערכית והלאומית, להשיב אותו הביתה.השבת איתי ושאר החטופים אינה פרס לטרור – אלא חובה ציונית, מוסרית ויהודית. זה איננו ויתור – זו הנהגה אמיצה ונאמנה לערכי העם הזה.

עשרים ואחד חודשי לחימה גבו מחיר כבד מכל בית בישראל.אבל עכשיו, כשהאיום הצבאי המיידי נבלם, יש בידינו הזדמנות לבחור בתקווה: להשיב את השפיות, את החטופים החיים לשיקום, ואת החללים לקבורה ראויה.לא יכולה להיות פריווילגיה במדינת ישראל לומר קדיש.זהו המינימום שכל יהודי מאמין, המתפלל עמידה שלוש פעמים ביום ומנהיג את עם ישראל, צריך לדרוש מעצמו.

אני פונה אליך, ראש הממשלה שלי ושל כל עם ישראל לקראת נסיעתך לוושינגטון :המנהיגות שלך תימדד לא רק בזירת הקרב, אלא במבחן הערבות ההדדית – להשיב את האחרון שבחטופים. ספרי ההיסטוריה של העם היהודי יזכור לך את הניצחון על אויבינו איראן אבל לא ישכח לך אם לא תנצל את ההזדמנות ההיסטורית להחזיר את כל החטופים שנלקחו במשמרתך ואחריותך.והשבוע – בפרשת חוקת – באים אלינו דברי נביא:"עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" – זה הזמן לחשבון נפש.

היום לא רק שאפשר – היום חייבים. עכשיו.