חוק הגיוס – ההסכמות. כצפוי, הקואליציה לא הצביעה אתמול על פיזור הכנסת. משחקי ה"תחזיקו אותי" של המפלגות החרדיות, הסתיימו בסוג של פשרה, שמבחינה כמותית מיטיבה עם החרדים אבל מבחינה איכותית סוגרת למעשה את הגולל על ההשתמטות מגיוס.

בשורה התחתונה החרדים מקבלים בחזרה את התקציבים לישיבות וחלק מהסובסידיות של המדינה לאברכים (מעונות), כמו גם הטבות בדיור וכדומה וזאת בתמורה לגיוס מספר קטן יחסית של חרדים כ-5,000 בשלב הראשון, כשבמספרים האלה אפשר להכניס לאו דווקא חרדי, אלא כל מי שנושם ויש לו תעודת זהות. סביר כי גם בעוד חצי שנה לא נראה גדודים של חרדים בצבא.

במגזר הדתי והחילוני כבר אומרים שמדובר בחרפה כלפי משרתי המילואים, ובצדק. המדינה נותנת אישור להשתמטות עבור עשרות אלפי חייבי גיוס בזמן שהציבור המשרת כורע תחת הנטל הכבד, כשלא רואים סיום למלחמה.

שינוי כיוון של ההנהגה החרדית

אלא שכאמור, יש כאן שינוי גדול וייתכן גם קו פרשת מים למגזר החרדי. ההסכמה של הרבנים הליטאים (וכיוצא מכך של הרבנים הספרדים) על יעדי גיוס הוא למעשה הסכמה כי גיוס לצבא הוא לא בבחינת 'יהרג ובל יעבור' כפי שהכריזו רק אתמול ושלשום. ברגע שהרבנים נותנים אור ירוק לגיוס חלקי, הרי אי אפשר עוד לטעון כי מדובר בגזירות שמד, אלא הוויכוח הופך מאם לוויכוח של כמה.

יולי אדלשטיין, שעמד על דעתו גם מול קמפיין מכוער מתוך שורות הליכוד ובטח שמתוך העיתונות החרדית, הכניע למעשה את הרבנים החרדים שנאלצו להודות כי מותר להתגייס לצבא. בעוד שנה, שנתיים או חמש, כשחוק הגיוס יגיע לסיבוב נוסף – ההסמכה של קיצוני הרבנים החרדים בהנהגה הנוכחית, תאפשר הסכמה חרדית להשתתפות גדולה יותר של חרדים בנטל הגיוס.