הספר "עד שתחזור אליי" מיועד לכל מי שהיה במילואים ונמצא בזוגיות, או לכל מי שמכיר זוגות כאלה – במילים אחרות, לכולם!

אילה דקל כותבת את עצמה, ובו בזמן – גם על כל כך הרבה זוגות אחרים, המתמודדים עם המלחמה המתמשכת שפוגעת בחיי הזוגיות והמשפחה שלהם.

ב"עד שתחזור אליי" מגוללת דקל את סיפורם של רחלי וגיא לב (הרצפלד) ושני ילדיהם, ליאור ועידן. גיא, קצין אג"ם בגדוד מילואים, יוצא – כמו רבים אחרים – למילואים מייד לאחר המתקפה ב־7.10. הוא משתלב במהירות בצוות החפ"ק – ברקוביץ, שמעון, לרנר ואחרים – שמשרתים יחד כבר שנים ומכירים כל תנועת ראש זה של זה. הרצפלד (כך כולם קוראים לו) נכנס לתפקיד מהשנייה הראשונה, כבר בתקופת ההמתנה והחזרה לכשירות מחוץ לעזה, ועוד יותר מכך עם תחילת הכניסה הקרקעית לרצועה.

הוא מרגיש משמעותי, החלטי, ובעל יכולת להניע את הגדוד למשימות – הרבה יותר מכפי שהוא מרגיש באזרחות. בתקופות אלה הוא בקושי יוצר קשר עם הבית: אין לו זמן, והוא גם לא רוצה להסיח את דעתו מהמשימות. בפועל, הוא מתנתק כמעט לחלוטין מרחלי ומהילדים.

רחלי, מצדה, מוצאת את עצמה מחזיקה לבדה את הבית, את הילדים ובעיקר את עצמה. כשהדאגות מטריפות את דעתה והיא מתקשה לישון ולתפקד, היא הופכת חסרת סבלנות, כעוסה ועמוסה מאוד. איש מסביבתה אינו מבין באמת את תחושותיה ואת מצבה.

העלילה מלווה את שניהם ככל שהמציאות – המוכרת לכולנו – מתקדמת. גיא חוזר לאפטר קצר בבית, אך גם החזרה הזו רצופה כאב, והפרידה החוזרת קשה. הרוגים ופצועים מהגדוד מטלטלים את כולם, וגם השחרור המיוחל אינו מחזיר את השגרה – כי גיא כבר איננו אותו אדם, וגם רחלי והילדים אינם כפי שהיו. ואז – מגיע הסבב הבא.

הספר כתוב בקולותיהם של רחלי וגיא לסירוגין, וכך אנו נחשפים למחשבותיהם, מבינים לעומק את מה שהם עוברים ואת רגשותיהם – מה שמעצים את תחושת ההזדהות שלנו עמם ועם קורותיהם.

דקל שולטת היטב במלאכת הכתיבה, והיא מצליחה ליצור דמויות עגולות, עמוקות ובעלות עולם פנימי שלם. זהו ספרה השלישי של דקל, ולדעתי – הטוב ביותר מביניהם. יש למה לצפות גם בהמשך. אם אתם נמצאים במילואים – כדאי לכם לקרוא את הספר. ואם אתם מכירים אנשי או נשות מילואים – קנו להם את הספר הזה. הוא לא קל, אבל הוא מחזק.

"עד שתחזור אליי", אילה דקל, 208 עמודים, הוצאת "התחנה"