במקום שבו צריך אותי. יותר ויותר ספרים יוצאים על אירועי שמחת תורה ה-7.10 כל אחד מהם מספר סיפורים אחדים מאותו היום, וגם אם הסיפורים חוזרים על עצמם, יש בכל ספר זוויות אחרת שונה בנקודת המבט שלה. כך גם הספר 'במקום שבו צריך אותי' מאת עפרה לקס.
לקס מוכרת כעיתונאית וגם כסופרת ובשנה האחרונה גם כאימו השכולה של נווה – לוחם סיירת מטכ"ל שנפל בקרב על קיבוץ בארי. שם הספר לקוח מהמילים שאמר נווה לחברה שלו באותו בוקר כשהיה בדרך לעוטף.
לקס יצאה למסע אישי של פגישות עם אנשים ונשים שלחמו באותו יום קשה. חלק מהסיפורים מוכרים וחלקם חדשים. היה חשוב ללקס לפרוס מניפה של סיפורים שמעבר לסיפור האישי תייצג גם סיפורים דומים אחרים. כך למשל אנחנו קוראים על ברי מאירוביץ וניסן דה-קאלו, אנשי כיתת הכוננות של נחל עוז שנלחמו על הבית פשוטו כמשמעו. על רפ"ק מאלי שושנה שנלחמה בתחנת המשטרה בשדרות, וגם על סרן קרני גז, מפקדת פלוגת הטנקיסטיות ועל אלקנא פדרמן, קבט המסיבה בנובה.
הסיפור האחרון שלקס מספרת הוא על בנה נווה, שכשהוא נכתב על ידה מקבל משמעות חזקה הרבה יותר, והידיעה שהכותבת היא אם שכולה בעצמה מקרינה על קריאת כל הספר ולא רק על הפרק האחרון.
הבחירות של לקס משקפות נאמנה את כותרת הספר. כל הסיפורים הם של אנשים ונשים שהלכו והיו במקום שבו צריך אותם, כפי שאמר ועשה נווה עצמו. כשקוראים את הספר מבינים מה כל אחד מהמספרים עשה והקריב כדי להיות במקום שצריך אותו ואיך התחושה הזו הניעה אותו למה שעשה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים