אין מילה אחרת לתאר את שינוי השיח שנעשה בשיח המגזרי בשנים האחרונות בכל הנוגע לשילובן של נשים מלבד המילה 'מהפכה'. הפמיניזם הדתי כבר איננו מילת גנאי, והוא הופך יותר ויותר לקונצנזוס גם בחוגים חרד"ליים.

הקול הנשי שפעם היה שמור רק בעזרת הנשים, מקבל את מרכזיותו בתוך הקהילה – כשההחלטות צריכות לקחת בחשבון את הצרכים של לובשות החצאית, ואפילו בתוך בתי המדרש, יותר נשים לוקחות חלק בפסיקת ההלכה ובהקשר זה יש לציין לטובה את ארגון בית הלל שקווי היסוד שלו הם שילוב רבניות בפסיקת ההלכה.

נדמה, כי רק בתחום אחד עדיין נמצאות הנשים הדתיות, שלב אחד מאחורה – והוא בהנהגה. בפריימריז המתקרבים של הבית היהודי מתמודדת כרגע רק אישה דתית אחת (!!!) סופיה רון-מוריה מול הח"כית שולי מועלם על מקום ברשימת המפלגה לכנסת. שתי המתמודדות הנוספות – איילת שקד וענבל ליבר, לא גדלו איתנו בבני עקיבא. השאלה זועקת יותר לאור העובדה כי השריון לאשה מובטח בכל חמישיה – כלומר ב-20 המקומות אותם חוזים הסקרים (ב"ה) לבית היהודי – יש מקום לעוד אישה אחת  שסיכוייה להיבחר עומדים על 66% לפחות – אבל אין לנו מתמודדות.

איפה אתן פמיניסטיות דתיות, למה אתן לא מרימות את קולכן? נפלה בחלקנו הזדמנות שלא תחזור להכניס אחת מכן לכנסת כדי שתייצג אותנו בכבוד. הפריימריז מתקרבים, אבל עדיין יש לכן הזדמנות להציג מועמדות. הנשים הדתיות יתנו לכן את הקול כדי שאתן תשרתו אותן מתוך המקום שמשפיע. למה אתן מחכות?