חצי שנה עברה מאז השבת השחורה בה נחטפו למעלה מ-200 ישראלים אל שבי החמאס. מיה שם וליאם אור, שחזרו מהשבי במסגרת העסקאות שנעשו בנובמבר האחרון, מסכמים בעמודי האינסטגרם שלהם את ששת החודשים האחרונים שעברו עליהם ושינו את חייהם.

"חצי שנה ליום ששינה את החיים שלי ושל עוד רבים לנצח" כותבת מיה שם "חצי שנה מאותו היום בו נחטפתי ונלקחתי לשבי החמאס, חצי שנה מאז הפעם האחרונה שראיתי את אליה ז"ל, הנשמה שלי, המשפחה שלי, האובדן הכי גדול שלי. חצי שנה ל-7/10 תאריך שלא יישכח אצל אף יהודי לעולם".

שם מתייחסת גם לחטופים שעדיין נמצאים בשבי, בתת תנאים ובקושי בלתי נגמר: "אני יודעת איך זה, אני הייתי שם. חוסר האונים, אי הוודאות והציפייה בכל רגע שאולי היום כשיעלה הבוקר יודיעו לי שמחזירים אותי הביתה. כלום לא חשוב עכשיו חוץ מדבר אחד: להחזיר את כולם. לא אנושי ולא הגיוני שהם עדיין שם".

ליאם אור, ששהה בשבי החמאס במשך 53 ימים, משתף גם הוא על חצי השנה האחרונה שלו ואומר כי היא שונה משל כולם: "בעיניים שלי עברתי משהו אחר" הוא כותב "חצי שנה מהרגע הזה הייתי במנהרה ירוי בבטן ועם חבר שיהיה איתי לכל החיים".

אור משתף במחשבות שעברו לו לאחר החטיפה, ומספר כי לא הבין בתחילה מדוע דווקא הוא נחטף: "מה הסיכוי באמת שבחיים שלי בזמן שאני במיטה יכנסו מחבלים ויפרו כל מה ששקט ועושה לי טוב בחיים. בתור קיבוצניק אותי חינכו להסתפק במועט והשקט של הקיבוץ. אני יושב שם במנהרה ולא מעכל שדווקא אותי חטפו, מכולם. אבל עם זאת אמרתי שלא הייתי מתחלף עם אף אחד כי אעבור את זה בסוף ועם חיוך".

ליאם אור משתף כי חשב שייקח למעלה משנה וחצי עד שישוב מהשבי, ולמרות זאת לא איבד תקווה לרגע: "זה החיים שלי ויש לי את הזכות לכתוב את זה פה בעולם של רוב הנאשים שלא מתחת לאדמה מוחזקים על ידי ארגון טרור. לא לכולם יש את הזכות הזאת".

אור מספר כי כשהיה בשבי חשב שמדובר באירוע הטרור הגדול ביותר שהיה בישראל, וחשב שמדובר רק ב-2 חטופים ו-3 נרצחים, אך כשחזר ב-29 בנובמבר גילה את הנורא מכל: "תחזירו אותם הביתה אתמול".