לא רק על האדם עצמו שסובל מנטיה אובדנית, או רוצה לשים קץ לחייו אני רוצה להפנות היום את הזרקור, הפעם אני רוצה להפנות את כל הזרקורים פנימה אלינו, כחברה, כמשפחה וכאומה. ומכאן באה הערבות ההדדית בינינו כי "כל ישראל ערבים זה לזה" ויותר מכך, התורה מצווה עלינו "ואהבת לרעך כמוך".

ולכן אני רוצה לפנות כאן באופן אישי אל כל אחד בחברה שלנו, פיקחו עיניים, הושיטו יד לעזרה, הטו אוזן ופיתחו את הלבבות, אל תתעלמו ממצוקותיהם של הסובבים אתכם ובכך תצילו נפשות רבות ועולמות שלמים הקרובים למעגלי חייכם. בדבריי הבאים אתייחס אמנם לסוגיית ההתאבדות לפי ההלכה, אך חשוב לי להדגיש שאם רק לא נפנה את מבטינו, ייתכן וערנות סביבתית ותמיכה תמנע אי"ה חלק ממקרי ההתאבדויות.

"הרב, נכון שלהתאבד זה אסור לפי ההלכה?

"לעיתים שואלים אותי את השאלה הזו. אז נכון, לפי ההלכה אסור לאדם ליטול את חייו שלו. אבל אינני אוהב את השאלה הזו, כיוון שהיא מבטאת את השלילה, והיא מציגה את היהדות ככוח שתפקידו להטיל משמעת בלבד. אבל אני חושב שזה יותר מזה. זה לא רק עניין של משמעת, אלא עניין של משמעות. במילים אחרות: זה לא רק איסור לסיים את החיים – יש חיוב לקיים אותם.

חשוב להבין: ליהדות ישנה גישה אופטימית מאוד לגבי החיים. היהדות איננה מדגישה את חולשותיו וכישלונותיו של האדם. אדרבה: היא סומכת על האדם, מעודדת אותו ומאמינה בו. כשהקדוש ברוך הוא החליט להטיל על האדם מצוות שעליו לקיים, ומצד שני אסר עליו כל מיני מעשים אחרים, הרי זה ביטוי לכך שהוא חושב שאנחנו מסוגלים לכך. זהו ביטוי לכך שהוא סבור שיש לנו תפקיד בעולם הזה, ושאנחנו מסוגלים לבצע את התפקיד הזה.

היהדות כולה מתבססת על האמון העמוק הזה של הקדוש ברוך הוא בנו, בני האדם. אכן, השקפת היהדות הינה שהחיים עצמם הם קדושים. כולנו מכירים את הכלל הידוע של חכמים: "אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש". מלבד במקרים קיצוניים – האדם מחויב לעשות הכול כדי להישאר בחיים, אפילו אם זה אומר לא לקיים את ההלכה. מדוע? האם הנשמה של האדם לא חשובה יותר מהגוף שלו? אבל התשובה היא פשוטה, והיא כתובה בגמרא לעניין חילול שבת: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

אנחנו מסתכלים על הטווח הארוך, על המכלול כולו, לא רק על הרגע. אנחנו לא מנסים להציל את הנשמה של האדם ברגע מסויים, אלא מנסים להציל ולרומם את האישיות כולה באופן מתמשך וסדיר. עדיף לחלל שבת אחת, כדי שאותו אדם יוכל בסופו של דבר לשמור שבתות הרבה. כרגע מה שהכי חשוב זה לחיות, לשמר את התנאים הבסיסיים כדי שהאדם יוכל להמשיך ולפעול בעולם הזה את כל הטוב שביכולתו.

המחשבה הזו קשורה גם באובדנות. "התאבדות הינה פתרון קבוע לבעיה זמנית", נוהגים לומר. מה שחשוב לחשוב עליו במשפט הזה הוא שהבעיה הינה אכן זמנית, שאסור לנו להסתכל רק על הזמני, על הרגעי, על החולף. החיים של האדם הם חשובים מדי, קדושים מדי, משמעותיים מדי, מכדי שנוותר עליהם בגלל מצוקה וכאב זמניים, קשים ככל שיהיו.

בתקופה הזו, תקופת הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, אנחנו נוטים לפעמים להתמקד בכל הדברים הרעים שעשינו, בכל הפספוסים שלנו במשך השנה, בכל הפעמים שניסינו ונכשלנו. אבל נזכור נא באותה נשימה, שאותם הדברים הם רגעיים, זמניים – ואילו הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא הוא קשר אל-זמני, נצחי, שאלוקים גם מעוניין בו. מכאן נובעת מידת הרחמים הגדולה של ה', שמוחל לנו על כל מה שנעשה, ובעצם אומר: השנה הזו חלפה עברה, היה מה שהיה, בואו נפסיק להסתכל על העבר, ונסיט את מבטנו אל העתיד.

קחו אוויר, אזרו כוח, ובתמיכת משפחתכם וחבריכם הרבים שרוצים כולם בטובתכם, תזכרו שמחר, בעזרת ה', יהיה טוב יותר.

=======

הרב יוני רוזנצוויג הוא רב קהילת "נצח מנשה" בבית שמש שמלווה את עמותת מש"ה – קהילה מצילת חיים לקראת הכנס "מהשתקה למניעה – אובדנות בבני נוער וצעירים שיתקיים בכד' אלול תשפ"ג (10/9/23)