חנה קורן, היועצת הפוליטית של חבר הכנסת צבי סוכות מגיבה לאירוע בו נדרסה על ידי מפגין שמאל ומפגינים נוספים קראו לעברה קריאות גנאי.

היועצת אשר הגיעה עם חבר הכנסת צבי סוכות לאובל שיח שהוקם בתל אביב הסבירה בפוסט שהעלתה בפייסבוק בתחילה הודתה לתומכים ומסרה שלמרות שהייתה בהלם מהסיטואציה והאגרסיביות, היא לא נפגעה פיזית.

בהמשך מסבירה קורן את הרקע לתקרית שנוצרה: "לאחר העברת חוק צמצום עילת הסבירות ראינו את המשבר שנוצר בעם, הקושי וההפרדות, וצבי החליט להקים את "מטה חיבורים" שכל מטרתו הוא להפיל חומות, לשבור מחיצות ולקרב את הלבבות. השתתפתי איתו בהובלת מערך של כ20 מוקדים ברחבי הארץ שפועלים בימי חמישי בערב למשך 3 שבועות שבהם אנשים פשוט באים להקשיב, לדבר ולהתחבר. זה המוטו".

קורן ציינה שהשבוע הראשון של הפרויקט היה הצלחה ושהצליחו ליצור שיח מחבר עם אנשי המקום, אך הפעם השנייה הייתה שונה מכיוון שארגוני המחאה למדו על המפגשים: השבוע המשכנו בפעילות, כמו בכל הארץ, והגענו לרחבת הבימה לבצע את המעגל המוצלח שוב. כבר בדרך לשם קיבלנו הודעות מאנשים שמתארנת נגדנו הפגנה אבל שום דבר לא הכין אותנו לקבלת פנים שהכינו לנו. רק הנחנו את השולחן ועשרות מפגינים התקבצו סביבנו עם משרוקיות, מגפונים וזמבורות שמזמן היו צריכות לצאת מהחוק."

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

דוברות צבי סוכות

היועצת המשיכה ותיארה את הסיטואציה שנוצרה במקום: "נצמדו אלינו, מאוד קרוב, ישר לתוך האוזן. ואז הגיע מבול הקללות, מ"יודונאצית" ועד "פאשיסטית" ועוד המון שאני לא רוצה לפרט מפאת כבודכם. התקרבו אלי בצורה מאיימת, לקחו את הכסאות שלנו וזרקו אותם על הרצפה, קיפלו לנו את השולחן באלימות, לקחו את כל הדברים שהיו עליו והטיחו על הרצפה. ממש ככה. ירקו על צבי סודה, דחפו אותו וביזו אותו".

ואז קורן מתארת את התקיפה והאלימות שחוותה: "היה מפגין שנסע לי על הרגליים, עצרתי אותו ואמרתי- 'למה אתה דורס אותי'? והוא בתגובה ענה 'זוזי מפה, אני אמשיך לדרוס אותך' ולאחר מכן דרס אותי שוב ודחף אותי. כן, הגשתי תלונה למשטרה. כל זה קרה בעוד שהמון האנשים רדף אחרי צבי שהלך לרגע הצידה "לאחר מקרה הדריסה ניסיתי ללכת הצידה לרגע כי הייתי נסערת ופשוט התקבצו סביבי נשים בצעקות 'יודונאצית'. הדבר היחידי שאמרתי להן הוא 'אני יהודיה'. לא ניבלתי את הפה כמוהן ולא ירדתי לרמת שיח רדודה ודוחה".

לבסוף הסבירה חנה קורן שלמרות שהרגישה תחת איום אין לה כוונה לוותר על השיח בנושא: "הרגשתי תחת איום, התירו את דמי. ברגע שקוראים לי בשם כזה אז מותר הכל. הרי מה עושים לנאצים? הורגים. אז מותר לדחוף אותי, לסוע עלי, לקלל אותי, לשים לי זמבורות באוזניים – ובעיקר – לנסות להשתיק את הקול שדורש דיבור. שדורש שיח אחים ואחיות, אבל אני לא אפסיק, אנחנו לא נפסיק. לא נפסיק לבטא את קול השיח, החיבור , השלום. את הקול שקורא לנו גם מהרחובות- מימין ומשמאל – לדבר"