בשנות ה-80, הסנאטור ג'ו ביידן נחשב כאחד מחברי הקונגרס הכי פרו ישראלים בארה"ב. לצד הצהרות נחרצות בשבחה של ישראל ובעד זכותה להגן על עצמה, וכן ביקורים מדיניים תכופים בישראל, ביידן נחשב גם כחבר קרוב מאד של הציר הישראלי בוושינגטון – אחד בשם בנימין נתניהו.

בשנים שחלפו מאז, האהדה של ביידן לישראל נותרה חזקה, אך היחסים בינו לבין נתניהו ידעו הרבה עליות ומורדות. ביידן ניסה מצד אחד לשמור על הברית של ישראל וארה"ב, ומצד שני זעם על ההתנהלות של נתניהו כראש הממשלה והתקרבותו ההדרגתית למפלגה הרפובליקנית – שרק הלכה וגדלה בשנים האחרונות בעקבות התחזקות האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, אל מול התמיכה הנחרצת של הנשיא טראמפ בישראל.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ביידן ונתניהו. ארכיון (צילום: ערוץ הכנסת)

ההידרדרות ביחסים האישיים של נתניהו וביידן המשיכה במהלך כהונתו כסגנו של הנשיא ברק אובמה. ב-2010 נרשמה תקרית דיפלומטית קשה בין ישראל לארה"ב, בעקבות החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לאשר תכניות לבניית 1,500 יחידות דיור במזרח ירושלים בזמן ביקורו של ביידן בישראל. גם ב-2015 ביידן בחר להחרים את נאומו של נתניהו בפני הקונגרס האמריקני, שנקבע ללא תיאום מול הבית הלבן ובהזמנת יו"ר רפובליקני שבועות לפני הבחירות בישראל – במה שנתפס על ידו כהתערבות רפובליקנית בבחירות המקומיות.

הזעם מופנה נגד נתניהו, לא נגד ישראל

מאז שובו של נתניהו לראשות הממשלה בדצמבר האחרון, נראה שהיחסים בינו לבין ביידן הידרדרו לשפל היסטורי. ביידן עוד זוכר את התמיכה של נתניהו בדונלד טראמפ, יריבו לבחירות האחרונות (וייתכן שגם בבחירות הבאות), ואת ההמתנה של נתניהו לברך אותו על בחירתו בזמן ששאר העולם התקשר לוושינגטון. גם ההתנגדות האמריקנית לרפורמה המשפטית ולמדיניות של מפלגות הימין הקיצוני בממשלה הובילו לכך שנתניהו וחלק מהשרים הפכו ללא רצויים בוושינגטון, בזמן שהנשיא הרצוג, מי שהוביל את הקריאה להידברות והסכמות, זוכה להיפגש עם ביידן ולנאום בפני הקונגרס האמריקני.

אך נראה שהשיא הגיע אתמול, עם הביקורת הקשה של ביידן נגד נתניהו והממשלה בראיון ל-CNN. הנשיא האמריקני אף הבהיר כי הזעם שלו מופנה כלפי נתניהו וממשלתו, ולא נגד ישראל, כשהדגיש כי הרצוג מוזמן ונתניהו צריך "להמשיך להוביל קדימה במתינות" מול "חברי הקבינט הקיצוניים ביותר שראיתי". נושא הרפורמה המשפטית אמנם לא הוזכר בדבריו, אך התזמון של הראיון – יום לפני ההצבעה על החוק לביטול עילת הסבירות – לא היה מקרי, וככל הנראה נועד לשלוח גם מסר בנושא הזה.

הברית של ישראל וארה"ב תהיה תלויה בזהות הנשיא?

אמנם אין סיבה שארה"ב תתערב בעניינים פנימיים של ישראל, וכנראה שהם גם לא יעשו זאת בפועל – אך הביקורת של ביידן צריכה להדליק נורות אדומות בקרב חברי הממשלה. אם ביידן, שנחשב כתומך נלהב של ישראל, הגיע לארץ עשרות פעמים והדגיש כי ישראל היא בת הברית הקרובה ביותר של ארה"ב, יכול להגיד דברים קשים כאלה על הממשלה, אז תחשבו מה עלול לקרות בעתיד.

ביידן כבר בן 80, וגם אם יזכה בכהונה שנייה הוא לא יישאר נשיא לנצח. בינתיים שאר המועמדים האפשריים במפלגה הדמוקרטית עוינים יותר לישראל, בעוד שהמועמדים הרפובליקנים אמנם תומכים בישראל – אך לא זוכים לאהדה נרחבת בארה"ב. האם אנחנו רוצים שהברית בין ישראל לארה"ב תהיה תלויה בזהות הנשיא העומד בראשה?

המסר מדבריו של ביידן די ברור: אם המצב הנוכחי נשאר, נתניהו לא יגיע לבית הלבן, התמיכה האמריקנית בישראל מול העולם עלולה להיפגע (דבר שכבר ראינו בימי ממשל אובמה), והסכם מול סעודיה לא יקרה. גם הביקור המתוכנן של נתניהו בסין – יריבתה הגדולה של ארה"ב המודרנית – לא צפוי לעזור לחזק את היחסים מול וושינגטון. במידה והקשר של ישראל וארה"ב ייפגע כעת, הנזק יהיה הרבה יותר קשה לתקן בעתיד. לא בטוח שההישגים של הרפורמה המשפטית או ההתיישבות יהיו שווים את זה.